כלים

ביום שישי האחרון התאספו כ – 200 מצאצאי 'אבוקה' ומאות מאנשי מועצת עמק המעיינות לטקס הסרת הלוט של 'יד לאבוקה', יישוב בעמק שננטש בתחילת שנות ה-50

בשנים 1941-1952 שכנה בנקודה בה נערך הטקס (ליד קיבוץ נוה איתן) קבוצת אבוקה. הקבוצה הוקמה משני גרעיני תנועת גורדוניה. הראשון, גרעין 'אבוקה' שישב בפרדס חנה וסיפק את התשתית הכלכלית להקמת הקבוצה והשני גרעין 'שדמות' הצעיר שישב בהרצלייה.

בתנאים קשים, תוך התמודדות עם שכנים בדואים עוינים הקימו חברי גרעינים אלה קבוצה לתפארת. הוכשרה קרקע לגידולי שדה, ירקות ומטעים. הוקמו ענפי רפת, לול ומדגה וצאן, נבנו בתים, הוקמו משפחות ונבנתה מסגרת חינוכית לילדי הקבוצה שהלכו והתרבו. משבר חברתי שפרץ לאחר מספר שנים, הביא לעזיבת חברים רבים ובשנת 1952 ננטש הישוב סופית, מבניו נהרסו כליל, אדמותיו נחרשו וחולקו בין הקיבוצים השכנים.

לפני כשלוש שנים נערך מפגש מרגש של ותיקי אבוקה, שם נולד רעיון ההנצחה. צוות 'משוגעים לעניין' ובראשם יאיר יוציס החל לפעול במרץ להקמת האנדרטה. השנה מלאו 70 שנה לעליית אבוקה על הקרקע בבקעת בית שאן.

יאיר וחבריו לרעיון קיבלו שלדת טרקטור מרן חדוותי, ויואב שרל הפך את הטרקטור לפסל אשר מהווה את האנדרטה שהוצבה במקום, עדות חיה להגשמת החזון של מפעיליו.

לדברי יאיר יוציוס באירוע שהתקיים ביום ו' האחרון "העובדה שמקבוצת אבוקה לא נשאר כל זכר, לא בית, לא עץ, לא מגדל מים, לא שער ולא כתובת ואם תרצו גם לא מצבה הציקה לרבים מאיתנו במשך שלושה דורות רצופים. היום בא הדבר על תיקונו וכל ההולך לאורך נחל אבוקה ושמורת אבוקה יוכל לדעת גם את מקורו של שם זה"

להסרת הלוט הוזמנו 3 'אבוקאים': ציפורה בן אברהם בת ה – 96 מגרעין אבוקה, רבקה שרל בת ה – 87 מגרעין שדמות ואברהם בן יעקב בן ה - 81 מהכשרת הפלמ"ח 'גבע'.

ראש המועצה יורם קרין בירך את הצעירים ברוחם על נחישותם למען הקמת האנדרטה, ציין את מכינת העמ"ק אשר לקחה על עצמה את הטיפול במקום כחלק מפרוייקט שביל עמק המעיינות אשר סובב את כל העמק, וסיפר כי כמו אז גם היום, ישובי האזור עסוקים בדילמות ובאתגרים רבים, אך העמק שנמצא בתנופת פיתוח צומח וקולט משפחות חדשות רבות, הולך ומתפתח בתחומים רבים: חינוך, תרבות, תיירות, נגישות ועוד, והיום איש לא יעלה על הדעת מצב שבו ישוב ימחק ויתפרק כמו אבוקה אז.

סיים איש אבוקה שאמר: 'היום אנו נמצאים באירוע המהווה תיקון היסטורי למצב של מחיקת ישוב יהודי ללא הותר כל זכר וסימן. אין לי ספק שכל אותם חלוצים ופורצי דרך, שבחלוף שלושה דורות כבר לא איתנו וביניהם סבים, הורים וחברים של רוב הנוכחים כאן היום, אנשים אלה מביטים עלינו ממרומים, מחייכים בנחת ואומרים: 'ידענו שלא תשכחו אותנו ואת פועלנו'.