מין נוסף שמקנן בבריכות המלח הוא שחפית הים, שמושבת הקינון שלה מונה מאות זוגות, המהווים למעלה ממחצית אוכלוסיית המין בארץ. לבד ממיני השחפיות מקננים באתר גם תמירונים, שחפים צהובי-רגל ולעיתים סייפנים, עבורם מהוות הבריכות אתר מרכזי וייחודי. עד שנות התשעים קיננו בבריכות ובגדותיהן גם זוגות של חופמי אלכסנדרי.
בעונות החורף מתמלאות הבריכות במגוון רחב של עופות נודדים. הבולטים שביניהם הם פלמינגו, סייפן, לימוזה מצויה ומיני ברווזים וחופמאים. מינים אלה ניזונים משפע חסרי החוליות ודגיגים השוקקים במים. הבריכות מהוות תחנת עצירה ותדלוק חשובה ביותר למיני עופות נודדים, בדרכם בין אזורי הדגירה בחוג הארקטי לבין אזורי החריפה באפריקה.
מפעל המלח בעתלית הוקם בשנות העשרים של המאה העשרים, באזור בו מצביעים שרידים ארכיאולוגיים על הפקת מלח ממי הים גם בעבר. מפעל המלח מתבסס על הזרמת מי ים לבריכות רדודות, הפקת מלח תוך ניצול תהליך אידוי טבעי של מים. בריכות המלח של עתלית משתרעות במרכזו של חוף הכרמל מדרום לנחל אורן, כשטח פתוח ערכי בין שכונותיה של עתלית במזרח, קיבוץ נווה-ים בדרום ובסיסי חיל הים במערב.
