מעבר להיבט הערכי והמוסרי של הדברים, ולמסר החברתי שמשתמע מהן כשהן יוצאות מפיו של נבחר ציבור שהוא סגן יו"ר הכנסת, יש להתייחס אליהם גם בהיבט החוקי, מאחר והדברים האלה עומדים בסתירה לשני דברי חקיקה מרכזיים החלים בישראל. המדובר בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות , שחוקק בשנת 1998, ו האמנה הבינלאומית בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות, שאושררה על ידי הכנסת ב-2012.
החוק והאמנה מבוססים על יחס מכבד ושוויוני כלפי אנשים עם מוגבלות, וכבוד לשונות שבמוגבלות כחלק מהמגוון האנושי, וחלק מהאנושות כולה. המאבק לשוויון הוא מאבק בסטראוטיפים, בדעות קדומות, ובנוהגים פוגעניים כלפי אנשים עם מוגבלות. הכל כדי שאנשים עם מוגבלות יוכלו לפעול בכל ספירה, פרטית או ציבורית, לרבות השתתפות פעילה בחיים הפוליטיים והציבוריים.
חקיקת חוק השוויון ואשרור האמנה מהווים התחייבות לדאוג לכך שכל רשויות המדינה יפעלו בהתאם לאמנה. הכנסת עצמה, אשר חוקקה את החוק ואישררה את האמנה, היא הראשונה שצריכה לפעול בהתאם אליהם. לכן הציפייה מהכנסת שלנו היום היא לקדם זכויות של אנשים עם מוגבלויות באמצעות חקיקה והסדרה. כנסת כזו לא יכולה לעמוד מנגד כשדבר כזה, המנוגד במפורש לחוק ולאמנה, קורה ממש בתוך הבית, באמצע המליאה.
בעוד כשבועיים תציין הכנסת את יום זכויות האדם, ובכלל זה הזכות לשוויון של אנשים עם מוגבלות. אין ספק שמאוד צורם כאשר מצד אחד מקיימים טקסים, ומצד שני מתנהלת התנהגות מבזה ומפלה באמצע המליאה."
