ברייאן גריידן, לשעבר נשיא תחום התוכן הבידורי ב-MTV, דיבר הבוקר במסגרת "סלקום מדיה" שמתקיים בתל-אביב - על השינויים שעוברת הטלוויזיה בעידן הרשתות החברתיות, על הקשר בין רגשות לבין טכנולוגיה וגם על הסרטון הויראלי הראשון בהיסטוריה
"איך יודעים מה הדבר הגדול הבא בטלוויזיה?" שאל ברייאן גריידן, לשעבר נשיא תחום התוכן הבידורי ב-MTV, במסגרת כנס סלקום מדיה. "דבר ראשון - לא שואלים את הצרכנים."
לדבריו, לא ניתן לשאול את הצרכן על משהו שלגביו אין לו נקודת התייחסות, "הוא לא יכול לדמיין משהו שעדיין לא קיים," הוסיף, וציטט את סטיב ג'ובס שאמר כי: "אנשים לא יודעים מה הם רוצים, עד שאתה מראה להם את זה".
איך עושים את זה? גריידן הציע שני כיוונים: הראשון, לא להוציא תוכנית, אלא אם כן היא "משחקת עם המוח של הצופים" או "מפוצצת להם את הראש". "רעיונות נועזים זה העתיד של הטלוויזיה," הוסיף.
שנית, גריידן התייחס לטכנולוגיות חדשות שנועדו להרחיב את חווית הצפייה: "דברים כמו זיהוי קול, זיהוי מגע, יצירת ריח, או מסכים שעוקבים אחרי העיניים של הצופה."
"לסיכום," אמר, "אם אתה רוצה לדעת מה הדבר הבא - לך לרעיון שמפוצץ לך את הראש, גם אם הקהל לא מבקש את זה בכלל.,
גריידן התייחס גם ליצירת תוכן בשנים שאחרי מהפכת הווב 2.0: "לפני 10 שנים חשבו שהטלויזיה תהיה דמוקרטית, שילדים בני 15 עם מצלמות וידאו יהיו יצרני התוכן. זה היה רעיון מאוד חביב, אבל כשלון מוחלט. זה נכון שהקהל רוצה להשתתף ולקחת חלק בתוכנית, אבל זה לא אומר שהם רוצים לעשות את התפקיד שלך."
לדברי גריידן, "למרות שיש יותר ויותר מסכים, יש מעט מאוד אנשים שיכולים לעשות סרט או ליצור שיר, ולכן הפרמיה על כשרון איכותי רק הולכת וגדלה."
"צריך לשים לב גם לרגשות שמוצרי טכנולוגיה גורמים לאנשים," הוסיף גריידן, "כיוון שמוצרים טכנולוגיים הם הרבה יותר מאוסף של מפרט של תוכנות." גריידן סיפר על כתבה שהתפרסמה בניו יורק טיימס, שבה סופר על אנשים שעברו בדיקת MRI ובמהלכה אמרו להם את המילה "אייפון". למשמע המילה, נראתה פעילות באזור של המוח שאחראי על אהבה. "המהפכה הבאה היא לא רק טכנולוגית, אלא חברתית," סיכם.
עוד קודם לכן, סיפר גריידן על מה שהוא הגדיר בתור "הסרטון הויראלי הראשון בעולם."
http://www.youtube.com/watch?v=mJbbtEOE4a4
"ב-1997 התקיימה הבכורה של סאות'פארק בערוץ קומדי סנטרל, שנהנה באותו זמן ממוצע של 500 אלף צופים. אלא שהפרק קיבל 6.2 מיליון צופים ולא הבנו איך זה קרה, כיוון שלא השקענו ביחסי ציבור או בשיווק."
לדברי גריידן, "היוצרים של סאות'פארק, מט סטון וטריי פארקר, היו סטודנטים לאנימציה. נתתי להם 25 אלף דולר בשביל שיפתחו סרטון קצר בתור ברכה לשנה החדשה. הם חזרו אחרי שבועיים עם ברכה לחג המולד. באותו זמן, היחידים שהיה להם אינטרנט מהיר היו קולג'ים ומסתבר שסטודנטים התחילו להעביר את הסרטון הזה מאחד לשני. כך יצרנו את הקמפיין הויראלי הראשון בעולם, בלי שיהיה לנו מושג שזה קורה. אז הבנתי שהתהודה של המדיה החברתית תשנה את הצרכנים ואת העסקים."
