יש אנשים שמבטאים את צמד המלים הקסום "החופש הגדול" בחריקת שיניים וברעד קל בשפתיים. האנשים האלה הם כמובן הורים. חלקם סבים וסבתות מחוייבים במיוחד, שגם הם, כמו ילדיהם, מגיחים מהחודשיים החמים של הקיץ מותשים מרוב חופש. במובן מסוים, החופש הגדול הוא מיקרו-קוסמוס של מצבנו ההורי: אנחנו צופים בילדינו, שבעצם כל כך חשוב לנו שיהיו מאושרים, ונעים בין כעס עליהם, על כך שהם לא מנצלים את הזמן למשהו מועיל יותר, לבין כעס על עצמנו, על כך שאנחנו לא כיפיים יותר, ולא מצליחים להשפיע עליהם לעשות משהו מועיל יותר
לכן אפשר אולי להתייחס לפסק הזמן הזה משגרת יומם של הילדים לפחות, כאל הזדמנות פז לנסות (כן, כמו תמיד) להבין אותם טוב יותר...
בואו נעצום עיניים לרגע וננסה להיזכר למה חיכינו בהתרגשות כל שנה בילדותנו, כשמזג האוויר התחיל להתחמם מאוד: ליום שבו נוכל להתחיל ללמוד שפה חדשה, או לשפר את כישורינו במתמטיקה? להזדמנות להוכיח להורינו שפתאום אנחנו יכולים בכל זאת לסדר את המיטה כל בוקר? ודאי שלא. הרי חיכינו בקוצר רוח להזדמנות לפרוק כל עול, להוכיח שאם אנחנו בטלנים ביומיום, אז אפשר לשכלל את זה ברמות-על כשאין צלצול בשמונה בבוקר, לעשות רק מה שבא לנו, וגם לא לעשות כלום.
מה אתם הייתם נותנים היום בשביל חודשיים חופש בתנאי פנסיון מלא + אטרקציות ובילויים? נקודה למחשבה: אמפתיה איננה רגש שצריך לגייס רק בעתות מצוקה. אמפתיה אפשר לתרגל גם כדי להבין את מה שכהורים נראה לנו כאנוכיות צרופה. אולי אם ננסה להבין את אושרם של ילדינו הנופשים ובאמת להשתתף בו, נוכל לקבל יותר בהבנה את מה שנראה בעינינו כחידלון, ואילו הם יסכימו להקשיב מדי פעם להצעותינו הבונות, בהיותנו קהל אוהד.
והנה תרגיל הכנה להורים לקראת החופש הגדול:
קחו בייביסיטר וצאו מהבית – לבד, או אם יש בן-זוג להורות אז בשניים. על דף אחד, רשמו שלוש פעילויות שכל אחד מכם רוצה לעשות עם הילדים לבד בחופש הקרֵב. אלה שלושה ימים או חלקי ימים שתפנו לחלוטין מכל עבודה ומטלות אחרות.
חשוב מאוד לבחור משהו שגם אתם אוהבים לעשות, גם כדי שהחוויה תהיה נעימה לכם, וממלאת, במקום מעיקה ומרוקנת, וגם כי לילדים יש חושים חדים, וכשהם מבחינים שהוריהם נהנים, הדבר מעצים מאוד את החוויה שלהם. (יעידו על כך שתי הבנות שלי, שספגו מגיל אפס את ההתרגשות העצומה שלי משבוע הספר, והן מצפות בכליון עיניים לאירוע למרות שהן רחוקות מלהיות תולעי ספרים). אפשר לבחור טיול אופניים בפארק, לבנות מגדל גבוה עד השמיים או פאזל של המון חלקים, לנסוע ברכבת לחיפה ולבקר בגן החיות שם, או להכין יחד ארוחה יוצאת דופן לכל המשפחה. גם ביקור בחוף הים בשעה לא שגרתית מבחינתכם (נגיד מוקדם מאוד בבוקר, עם בונוס של ארוחת בוקר על החוף) יכול להפוך לחוויה בלתי נשכחת.
אחר כך רשמו שלוש פעילויות משפחתיות משותפות - כמו טיול, בילוי בלונה פארק, חילופי בתים עם קרובים מאזור אחר בארץ וכד'.
אם יש אפשרות כזו – תכננו גם ימי סבא וסבתא, או קרובים שאפשר לעשות איתם עסקאות חילופי אוכלוסין (סוף שבוע אחד הילדים שלכם אצלינו, ובזה שאחריו תעשו עם הילדים שלנו מה שבראש שלכם רק תעזבו אותנו בשקט).
שבצו את הפעילויות האלה בלוח השנה שבמקרה הכינותם מראש (כדאי שיהיה מהסוג האנאלוגי, שאפשר להצמיד למקרר ולסמן יעדים מתקרבים). אם לא כל התאריכים ברורים עדיין – רשמו את הפעילויות שתכננתם בשולי הלוח, לצורך שיבוץ מאוחר יותר.
קווים אדומים
בהזדמנות חגיגית זו, אם אכן הצלחתם לכנס את מנכ"ל הבית ואת יו"ר מועצת המנהלים לועידת פסגה משותפת, אפשר גם לקבוע כמה קווים אדומים וברורים שאותם לא כדאי לחצות אפילו ביולי-אוגוסט, למען שלום בית ושפיות מסוימת (למשל: מספר מקסימלי של ילדים-שלא-אתם-הבאתם-לעולם שניתן לארח על בסיס קבוע בביתכם, שעת כיבוי אורות לפחות בימות השבוע, מספר מקסימלי של שעות רצופות ביום שבהן מותר לבהות במסך מכל סוג שהוא, וכד').
מה ייצא לנו מזה?
קודם כל – הרווחתם יציאה: קפה, בירה, או ארוחה טובה – פעילות מבורכת של מילוי מצברים - חשובה לכל הורה. חוץ מזה, יש סיכוי שאם תדעו מראש שהתחייבתם לכמה ימי כיף, בהתאם ליכולת, תרגישו פחות אשמים ופחות כועסים, על עצמכם ועל הילדים, בימים שבהם תהיו עסוקים עד מעל לראש בעניינים שאין להם דבר וחצי דבר עם חופש.
עם קצת מזל, יש בדל של סיכוי שגם הילדים שלכם יהיו פחות תובעניים ויותר שלווים, אם יידעו מראש מה צפוי, ומתי בדיוק יזדמן להם לדרוש את זכותם הטבעית לכל מה שיש לכם לתת...
שיהיה לכם חופש גדול נעים ו... קצר!
הכותבת, יעל שמיר, היא מנחת קבוצות הורים ונערות ומרצה במרכז להורות ומשפחה, בסמינר הקיבוצים
