ספר חדש חושף חומרים חדשים אודות סצנת הירידים והתערוכות שהתקיימו בת"א משנת 1923. הספר, משרטט קווים לדמותו של היישוב העברי בימי המשבר הכלכלי, יישוב שפקפק בהצלחת היריד המסחרי הראשון שנחנך בפאתי רחוב הרצל בעיר. המקטרגים קראו לכך בזבוז של כסף, ראש העירייה הערבי של יפו לעג לעיר החצופה ואמר, על פי האגדה: כי "בת"א יהיה יריד בינלאומי כשגמלים יעופו". מאיר דיזנגוף ,שתרם בעצמו לגוף המסחר והתעשייה היוזם, לא האמין שמישהו יגיע. בדיעבד, דיזנגוף טעה ומה שנכתב באותו שבוע בעיתון "הארץ": "יום יבוא ונאמר זה בזה: זוכרים אתם את התערוכה בת"א בשנת תרפ"ג?, מההתחלה הצנועה ההיא יצאה עכשיו תערוכתנו הנהדרה בבניינים הנהדרים הללו", הפך לנבואה עם הקמת מתחם התערוכות במרכז הירידים והקונגרסים בת"א.
הספר, המציג תמונות, תרשימים ומסמכים נדירים שנמצאו עד אז במחסניהם של אספנים, חושף טפחים מחיי המסחר והעסקים בת"א ושופך אור על תהליך מיצובה של ת"א כמרכז תרבותי, מסחרי ואורבאני בינלאומי. כך לדוגמא, בירידים המוקדמים, הציגו את מרכולתם ביתנים גרמנים ובריטים משרונה, ביתנים תוצרת הארץ, ובעיתות השלום, אפילו ביתנים סוריים, לבנוניים וטורקיים שנסגרו בצל המרד הערבי הגדול בשנת 1936. מעבר לחשיבותו ההיסטורית – פוליטית של הספר, ה"גמל המעופף" מתעד גם את הלך הרוח התרבותי סביב הירידים ומצטט את המשורר המפורסם, אלכסנדר פן: "הוי למה עניין היריד מרגיזני, ואין לי שמחה?- כי בין סדרנים אין מכיר- יכניסני לתערוכה".
זמן רב ניקר בראשה של אוצרת מוזיאון א"י בת"א, בתיה כרמיאל, הרעיון לערוך ספר העוסק בנושא הירידים בת"א לפני קום המדינה ואחריה: "ת"א", אומרת בתיה, "היוותה עוד בשנותיה הראשונות נדבך חשוב בעולם הכלכלי. היה לי חשוב להנציח את ההתפתחות המרתקת של הירידים באופן וויזואלי יחד עם המעצב הגראפי, חיים שטייר שנפטר לצערי בטרם ראה הספר אור".
הרעיון יצא לפועל בשיתוף עם מנכ"ל מרכז הירידים, עו"ד אמיר תמרי, שפעל להוצאת הספר יחד עם בתיה כרמיאל וד"ר מרדכי נאור. "אני מברך על הוצאת הספר "הגמל המעופף" המשלב מחקר היסטורי עם עדויות וויזואליות שטרם נראו כמותן במוזיאונים בארץ. גם היום, בעידן האינטרנט, אין תחליף למפגש האנושי והעסקי המתרחש במהלך תערוכה". סיפר תמרי.
הספר "הגמל המעופף" מוצע למכירה בחנות מוזיאון א"י בת"א, בחנות רובינזון בנחלת בנימין ובחנות הבאוהאוס ברח' דיזנגוף.
