העותרים טענו כי "תכליתה של החסינות היא הגנה על פעילות פוליטית של ח"כים ובפרט - על נציגי המיעוט", וכי הכנסת חרגה מסמכותה ופעלה בניגוד לחוק החסינות האוסר על פגיעה בחסינותו או בזכויותיו של חבר כנסת בגין פעילות פוליטית.
בעתירה נטען כי שלילת זכויותיה של זועבי יוצרת תקדים מסוכן, המאפשר לנציגי הרוב בכנסת "להעניש" ח"כים בשל עמדותיהם הפוליטיות, בניגוד לתכלית העיקרית של החסינות - הגנה על חופש הפעולה הפוליטי של כלל נציגי הכנסת, באופן שווה. התקדים הזה עלול לקעקע את הזכות לחופש ביטוי פוליטי והזכות לשוויון של נציגי המיעוט, והמיעוט הלאומי בפרט.
עוד ציינו העותרים, כי הכנסת יצאה מנקודת הנחה משפטית מוטעית, כאילו החסינות העניינית לא נועדה להגן על פעילותו של חבר הכנסת מפני הכנסת עצמה, אלא רק מפני הרשות המבצעת.
