פסק דין של כבוד השופט אייל אברהמי מבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, נוזף קשות בחברת 'אגד' על טיפולה הרשלני בהטרדה מינית שארעה בתחנה המרכזית בירושלים. בתביעה אותה הגישה העובדת נגד חברת 'אגד' באמצעות עו"ד חנה פורת ממשרד י' ברנהולץ הורוביץ, נטען, כי החברה לא מיהרה לטפל בתלונתה, עד שנאלצה להגיש תלונה במשטרה, וגם לאחר שהוגשה התלונה, סבלה העובדת מנוכחותו של המטריד בסביבתה, וכן סבלה לטענתה מהתנכלות החברה, שהביאה לבסוף להתפטרותה
בפסק הדין קובע השופט כי 'אגד' לא התנכלה לעובדת, אך התרשלה קשות בטיפולה במקרה. מתמליל ההקלטה אותו הגישה לבית המשפט פרקליטתה של העובדת, עו"ד חנה פורת, עולה כי אגד לא מנעה אווירה של הטרדה מינית גם לאחר המקרה.
בפסק דינו כי חברת אגד לא פעלה כמצופה וכנדרש על פי דין, ושהמתלוננת הושארה ימים רבים, כדי להתבוסס בסערת הנפש שבה היתה נתונה, "מבלי שיש מי שמראה לה את הכיוון והדרך ומבלי שיש מי שמראה לה פנים שוחקות". כמו כן מוסיף השופט כי נדמה שהתנהגות זו של חברת אגד ואנשיה היתה הרקע להתפטרות המתלוננת.
השופט מוסיף וכותב: "כאן באה הנתבעת (חברת אגד) ומגלגלת עיניה לשמיים וטוענת שהתובעת עזבה מיוזמתה ולכן לא צריכה היתה להמשיך לעסוק בעניינה. נדמה שהביטוי הרצחת וגם ירשת מתאים להתנהגות זו".
במסגרת תביעתה של העובדת את חברת 'אגד', שהוגשה באמצעות עו"ד חנה פורת ועו"ד עמית הורוביץ ממשרד י' ברנהולץ הורוביץ, נטען כי חברת 'אגד' לא מילאה אחר חובותיה בהתאם לחוק למניעת הטרדה מינית ולטיפול בה.
חברת אגד טענה בבית המשפט כי נקטה אמצעים סבירים למניעה וטיפול בהטרדות מיניות במסגרת החברה, ופרסמה תקנון כנדרש, וכן טענה שטיפלה במקרה באופן סביר, בין היתר על ידי כך שהעבירה את החשוד בהטרדה מתפקידו. חברת אגד הכחישה כי התנכלה למתלוננת ולחברתה, ואף הטילה ספק בעצם קיום ההטרדה.
תמליל ההקלטה חושף: אגד לא מנעה אווירה של הטרדה מינית לאחר המקרה
תחת הכותרת: "הטיפול הלקוי בתלונה אודות ההטרדה המינית" מפרט השופט את השתלשלות העניינים החמורה:
"אכן נכון כי בסופו של דבר, לאחר שתחנוניה לא הועילו ולאחר שכל ניסיונותיה להרחיק מעימה את המטריד לא צלחו, הגישה התובעת תלונה במשטרה".
מיד לאחר מכן, מגולל השופט - פנתה המתלוננת למר גדי יונה שהיה ממונה עליה כמו גם על המטריד. מעדותה כמו גם מעדותו של מר גרי יונה עולה כי התובעת היתה מאד נסערת. התובעת הרגישה מאוימת כפי שגם עולה מהשיחה המוקלטת שהיתה לה עם מר גדי יונה.
מתמליל השיחה ניתן לראות כי התובעת חשה בחרדה כה קשה, עד כי פחדה לצאת מעמדת המודיעין – קובע השופט, ומוסיף: אכן נכון כי מר גדי יונה ניסה להרגיע את העובדת והוא אומר לה "מה את מפחדת יש פה שני מיליון איש", אך היא ענתה לו: "נו וגם אז היה והוא עדיין הלך אחרי לשירותים". גדי יונה שאל "הוא הלך אחרייך לשירותים? זה לא ידעתי" והיא עונה "כן הוא הלך אחרי. גם כשהלכתי עם חברתי הוא הלך אחרינו.."
בהמשך התמליל מציין השופט כי ניכר שהתובעת אחוזת חרדה ומפחדת לצאת מתחנת העבודה שלה. היא מפחדת לצאת לשירותים ואז מר גדי יונה מציע לה שתלך להפסקה ולשירותים עם מישהו, עוד עולה כי במהלך השיחה עם מר יונה, ראו מרחוק את המטריד, ועניין זה הכניס את התובעת ללחץ כבד. השופט קבע כי מעשיו של המטריד היו הטרדה מינית, ומעשיו פגעו קשות בתובעת.
גם במהלך החקירה, קבע השופט, ניכר היה כי התובעת מתרגשת ונסערת מהדברים, ועל כן טרח והוסיף בפסק דינו כי נאלץ להפסיק את מהלך החקירה בשל הסערה הרגשית לה היתה נתונה המתלוננת.
התלונה במשטרה וטיפול היועץ המשפטי לממשלה
בפסק הדין מציין השופט כי לאחר שהעובדת התלוננה על ההטרדה המינית הוגש כתב אישום נגד החשוד בבית משפט השלום בירושלים, אך בעקבות פנייה ליועץ המשפטי לממשלה הוחלט על עיכוב ההליכים נגד האיש, וכתב האישום נמחק.
המתלוננת והחשוד בהטרדה המינית הגיעו לפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט, וזאת לפני הגשת התביעה נגד חברת 'אגד' לבית המשפט לעבודה, ועל פיה פיצה אותה האיש בסכום של 21,500 ₪. על כן דן בית הדין לעבודה רק בטיפולה של חברת 'אגד' בתלונתה של העובדת, ובטענותיה כי הטיפול היה רשלני.
התובעת טענה כי נגרמו לה נזקים בין היתר בגין הפסד העבודה ונזקים נפשיים, וביקשה פיצוי על כך וכן פיצוי מכוח החוק למניעת הטרדה מינית והחוק לשוויון הזדמנויות בעבודה.
השופט פסק: העובדת הוטרדה ואגד התרשלה בטיפול בה
בפסק דינו קובע כבוד השופט אייל אברהמי מבית הדין האזורי לעבודה בירושלים כי הטרדה מינית היתה גם היתה.
כבוד השופט מתבטא בחריפות נגד חברת אגד וטוען בפסק דינו כי חברת אגד לא פעלה כמצופה וכנדרש על פי דין. המתלוננת הושארה ימים רבים, כדי להתבוסס בסערת הנפש שבה היתה נתונה, מבלי שיש מי שמראה לה את הכיוון והדרך ומבלי שיש מי שמראה לה פנים שוחקות. הפרדה זו הנה בניגוד לדין לדעתנו. נדמה שהתנהגות זאת של חברת אגד ואנשיה היתה הרקע להתפטרות המתלוננת.
השופט מוסיף וכותב: "כאן באה הנתבעת (חברת אגד) ומגלגלת עיניה לשמיים וטוענת שהתובעת עזבה מיוזמתה ולכן לא צריכה היתה להמשיך לעסוק בעניינה. נדמה שהביטוי הרצחת וגם ירשת מתאים להתנהגות זו".
חששותיה של העובדת לא טופלו
התובעת חששה לשוב לעבודה סדירה, כיוון שחששה לפגוש את החשוד בהטרדתה, על אף שזה הועבר לתפקיד אחר בקומה מעל תחנת עבודתה.
כעולה מהתמליל של השיחה בינה לבין מנהל התחנה המרכזית, שהוצג על ידי פרקליטתה של התובעת, עו"ד חנה פורת, עולה כי המתלוננת חששה אף לאחר מכן לצאת לשירותים שמא תפגוש את העובד אותו האשימה בהטרדה מינית.
ההצעה לפיה תצא לשירותים עם מישהי שתלווה אותה, אינה מספקת במקרה זה, קבע השופט, והוסיף כי הצעה זו מעליבה ומשפילה. לדבריו, חובתה של חברת אגד היתה לספק מקום עבודה בטוח וחף מהטרדה מינית. במקרה זה, קובע השופט, העברתו של החשוד בהטרדה לקומה מעל לא היה בה די.
השופט: אגד לא התנכלה לעובדת
השופט דחה את טענתה של העובדת כי עובדי אגד התנכלו לה, וכי פיטוריה של חברתה נגרמו לה בשל הפרשה, אך קבע כי חברת אגד התרשלה קשות בטיפול בתלונתה של העובדת, וכי נוהלי הטיפול הקבועים בחוק למניעת הטרדה מינית לא נשמרו בחברה.
השופט פסק כי על חברת אגד לשלם לתובעת תוך 30 יום פיצוי לא ממוני בגין עוגמת נפש בהתאם לחוק שיוויון ההזדמנויות בעבודה בסך 21 אלף ₪. כמו כן פיצוי בגין נזק ממוני בסך 7,500 ₪, תשלום חלף ימי מחלה בסך 1350 ₪ והוצאות משפט בסך 8,000 ₪. אגד תוכל לערער על ההחלטה בתוך 30 יום.
כמו כן קובע השופט כי בשים לב למהות התביעה התנהל התיק בדלתיים סגורות. לנוכח זאת לא הוזכרו שמותיהם של המעורבים בפסק דין זה. כיון שהשמות לא נזכרים בפסק הדין ניתן יהיה לפרסם את פסק הדין בשל העניין הציבורי שיש בפרסומו. שמוות התובעת ושמו של המטריד יישארו אסורים בפרסום.
