פרשנות שטח | 16 בנובמבר 2026 | היום ה־261 למלחמה, היום ה־152 למזכר ההבנות
הודעה קצרה, כמעט שגרתית, יצאה בסוף השבוע ממפקדת "נג'ף אשרף" של כוחות היבשה של משמרות המהפכה: לוחמי הקומנדו של חטיבת "אנסאר א־רסול" הסתערו על "חוליה חמושה" של PJAK, מפלגת החיים החופשיים של כורדיסטן, שניסתה לחדור לאיראן מהגבול המערבי, וחיסלו את כל חבריה. לפי ההודעה, כפי שדווחה באתר המצרי מצראווי, החוליה "תכננה לבצע פעולות חבלה וטרור בתוך שטח איראן" והייתה "תחת מעקב מודיעיני צמוד" עוד לפני שחצתה את הקו. הכוחות, כך נמסר, תפסו "נשק, ציוד ותחמושת נפץ".
ההודעה לא מוסרת כמה לוחמים נהרגו, היכן בדיוק התרחש העימות ומתי. היא גם לא כוללת תמונות. אבל מה שהיא כן עושה, וטוב, הוא לשרטט את הקו שהמשטר רוצה שהציבור האיראני יראה: מדינה שנמצאת במלחמה מול ארצות הברית וישראל, שמגינה בהצלחה על גבולותיה מפני "סוכני האויב" שמנסים להצית אותה מבפנים.
הגרסה השנייה: לוחם אחד, מארב אחד, סרדשת
הצד השני מספר סיפור צנוע יותר. PJAK אישרה, לפי אותו דיווח, כי אחד מלוחמיה נהרג ביום רביעי, 11 בנובמבר, לאחר שקבוצה שלה נקלעה למארב של כוחות משמרות המהפכה באזור סרדשת שבמערב איראן, ואישרה כי התנהלו עימותים סמוך לגבול עיראק–איראן. הפער בין שתי הגרסאות, "חיסול מוחלט של חוליה" מול "לוחם אחד שנפל במארב", אינו מפתיע. הוא אופייני לחזית הזאת, שבה כל צד מנפח או מצמצם את האבדות לפי צרכיו.
סרדשת עצמה אינה עיר אקראית. זוהי עיירת גבול כורדית במחוז אזרבייג'ן המערבית, שוכנת בעמק הררי קילומטרים ספורים מהגבול עם כורדיסטן העיראקית. האזור משמש עשרות שנים מסדרון להברחות, לקולברים, סבלי הגב הכורדים שנושאים סחורות על כתפיהם בשבילי ההרים, ולתנועה של לוחמי המחתרות הכורדיות. לכל משטר שישב בטהרן, ההרים האלה היו תמיד נקודת תורפה.
150 תקיפות על בסיסי קומלה
העימות בסרדשת אינו אירוע בודד. הוא חוליה בשרשרת ארוכה של מהלכים התקפיים שמשמרות המהפכה מנהלים מאז פרוץ המלחמה בפברואר נגד מפלגות האופוזיציה הכורדיות האיראניות, שמפקדותיהן יושבות בכורדיסטן העיראקית. ב־4 בנובמבר, לפי האתר העיראקי אל־מנשאר, הודיעה מפלגת קומלה, "אגודת העמלים המהפכנית של כורדיסטן", כי כמה ממפקדותיה ובסיסיה בצפון עיראק נפגעו מרחפני נפץ מתאבדים. המפקדה הראשית בעמק אלאנה שבמחוז בליסאן, בנפת ארביל, ספגה שני רחפנים בשעה 8:40 בבוקר. לפי המפלגה, לא היו נפגעים בקרב הפשמרגה שלה והנזק היה קל.
אבל הנתון החשוב הגיע מפיו של בכיר בקומלה, אדריס קולקוזי, שאמר לכלי התקשורת כי מאז תחילת ההסלמה הותקפו מפקדות המפלגה "יותר מ־150 פעמים בטילים וברחפנים", ושנים־עשר מחברי המפלגה נהרגו. באותו בוקר, לפי מקור ביטחוני שצוטט ברשת הכורדית רודאו, תקיפה אווירית פגעה גם באזור טוילה שבהוראמאן וגרמה נזק כבד לבית מגורים, ללא הרוגים.
גם מצראווי, בהסתמך על רשת RT, מתאר תמונה דומה: ארטילריה ותקיפות אוויריות איראניות פוגעות בבסיסי הקבוצות הכורדיות האיראניות, ובהן PJAK וקומלה, סמוך לגבול חבל כורדיסטן בעיראק. כל זה מתרחש בשקט יחסי. בבגדאד מוחים מדי פעם, בארביל סופרים נזקים, ובעולם כמעט שלא שמים לב.
למה דווקא עכשיו
כדי להבין את העיתוי צריך להסתכל על התמונה הרחבה. לפי הבלוג החי של אל־ג'זירה, היום מציינים 261 ימים מאז פרוץ המלחמה בין איראן לארצות הברית ו־152 ימים מאז נחתם מזכר ההבנות בין הצדדים. מזכר שלא הביא שלום, אלא מצב שמזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש מכנה "לא מלחמה ולא שלום". נושאת המטוסים "תאודור רוזוולט" הגיעה בימים האחרונים לאזור הפיקוד המרכזי האמריקני, ולפי ניו יורק טיימס היא מצטרפת לשתי נושאות מטוסים אחרות במזרח התיכון. מזכיר האוצר האמריקני סקוט בסנט, לפי הדיווח, אמר כי המשטר האיראני "מתקרב לקריסה מהירה".
במקביל, משמרות המהפכה מסלימים בים. לפי אל־ג'זירה, הארגון הודיע כי שש מכליות נפגעו, עלו באש או טבעו במצר הורמוז מאז יום ראשון, והזהיר:
"המסדרון הדרומי בהורמוז ממוקש, והאוניות שיענו להוראות האמריקניות יבערו"
הודעת משמרות המהפכה
ביום ראשון טענו משמרות המהפכה כי תקפו בשישה רחפנים מכ"ם אמריקני בבסיס המסוקים רפאע שבבחריין. מנאמה הודיעה כי יירטה את הרחפנים, והצבא האמריקני אמר כי לא נגרם נזק.
על הרקע הזה, החזית הכורדית מקבלת משמעות אחרת. מבחינת טהרן, הסכנה האמיתית אינה רק נושאת מטוסים במפרץ אלא תרחיש שבו לחץ צבאי חיצוני מתחבר לתסיסה פנימית בפריפריה האתנית: הכורדים במערב, הבלוצ'ים בדרום־מזרח, הערבים בח'וזסתאן. המשטר כבר ראה את התרחיש הזה מתממש בחלקו בגלי המחאה של ינואר, כשגם ערי המערב הכורדי הצטרפו למחאה. כל חוליה כורדית שחוצה את הגבול, אמיתית או מדומה, נתפסת בטהרן כאות אפשרי לפתיחת חזית שנייה.

המסר שמכוון פנימה
שימו לב לניסוח של משמרות המהפכה. החוליה מוגדרת "ארגון טרור", המבצע מתואר כ"חיסול מוחלט", והשלל כולל "חומרי נפץ". זו שפה שנועדה בעיקר לקהל הבית. בשבועות האחרונים, כפי שדווח כאן, המשטר העלה לגרדום מפגינים מגל ינואר, הודה בפה מלא בקריסה כלכלית ובמצוקת מזון, וניהל מערכה תעמולתית שמציגה כל ביקורת פנימית כשירות לאויב. "חוליה כורדית שנשלחה לחבל" משתלבת היטב בנרטיב הזה: היא מספקת הוכחה לכך שהאויב אכן מנסה לחדור מבפנים, ומצדיקה את יד הברזל בערי הכורדים.
החוקר האיראני חסן אחמדיאן, שהתראיין לאל־ג'זירה, מתאר מנהיגות שרואה את המצור הימי כ"מעשה מלחמה" ומעריכה שתהיה הסלמה אם לא יימצא פתרון דיפלומטי. במצב כזה, אחד הדברים האחרונים שהמשטר רוצה הוא חזית יבשתית פתוחה בהרי זאגרוס. המכות המקדימות על בסיסי קומלה ו־PJAK בעיראק הן, במובן הזה, ניסיון "לנקות את השטח" מראש.
המחיר של בגדאד וארביל
המחיר הדיפלומטי משולם לא רק בטהרן. כפי שציין אל־מנשאר, ההתקפות מתרחשות על רקע מחלוקת ותיקה בין בגדאד לטהרן על נוכחות קבוצות האופוזיציה הכורדיות האיראניות בחבל כורדיסטן. ממשלת עיראק התחייבה בעבר לפרק את מחנותיהן ולהרחיקן מהגבול, וטהרן טוענת שההתחייבות לא מומשה. בכל פעם שרחפן איראני פוגע בעמק אלאנה, הממשלה בבגדאד נמצאת בעמדה בלתי אפשרית: לגנות את הפגיעה בריבונותה, או להודות שאינה שולטת במה שקורה בהרים בצפון.
אצל הכורדים עצמם מתחזקת התחושה כי המלחמה הגדולה בין וושינגטון לטהרן נותנת להם הזדמנות ובמקביל חושפת אותם לסכנה. PJAK, שנחשבת קרובה ל־PKK, וקומלה, אחת המפלגות הוותיקות של השמאל הכורדי באיראן, מנסות לשמור על נוכחות סמלית בתוך איראן בלי לספק למשמרות המהפכה עילה למבצע רחב. אבל לפי קצב התקיפות, 150 תקיפות לפי קומלה בלבד, נראה שהעילה כבר אינה נחוצה.
החזית הכורדית של משמרות המהפכה: הנתונים המרכזיים
4 בנובמבר — תקיפת רחפנים על מפקדת קומלה בעמק אלאנה, בליסאן (נפת ארביל): שני רחפנים בשעה 8:40, ללא נפגעים.
4 בנובמבר — תקיפה אווירית בטוילה שבהוראמאן: נזק כבד לבית מגורים, ללא הרוגים.
מאז תחילת ההסלמה — תקיפות מצטברות על קומלה בכורדיסטן העיראקית: יותר מ־150 תקיפות, 12 הרוגים.
11 בנובמבר — מארב של משמרות המהפכה ל־PJAK באזור סרדשת שבמערב איראן: לוחם PJAK אחד נהרג, לפי המפלגה.
15 בנובמבר — שישה רחפנים לעבר בסיס רפאע בבחריין, לפי משמרות המהפכה; לפי מנאמה הם יורטו.
מאז 15 בנובמבר — שש מכליות נפגעו, בערו או טבעו במצר הורמוז.
15–16 בנובמבר — הודעה על "חיסול חוליה" בגבול המערבי בידי חטיבת "אנסאר א־רסול"; נשק וחומרי נפץ נתפסו.
שורה תחתונה
ההודעה על "חיסול החוליה הכורדית" היא בבואה של משטר שנלחם בשתי חזיתות במקביל. מול החוץ הוא מפגין עוצמה: מוקשים בהורמוז, רחפנים מעל בחריין ואיומים על "תגובה קשה ומכרעת יותר" לכל תוקפנות אמריקנית. מול הפנים הוא משדר עצבנות: מעקב מודיעיני אחרי כל שביל הררי, הפצצות חוזרות על מפקדות בעיראק ושפה שמציגה כל כורדי חמוש כשליח של וושינגטון ותל אביב.
כל עוד מצב "לא מלחמה ולא שלום" נמשך, ההרים שבין סרדשת לבליסאן יישארו אחת הזירות הרגישות ביותר עבור טהרן. לא בגלל ש־PJAK או קומלה מסוגלות להפיל את המשטר, אלא משום שבמערכת שכבר סובלת מקריסה כלכלית, מהוצאות להורג ומאובדן אמון ציבורי, גם חוליה קטנה יכולה להפוך לסמל. ובטהרן, נכון לסוף 2026, סמלים מפחידים לא פחות מנושאות מטוסים.












