חבל התלייה של כרג': שלושה מפגינים הוצאו להורג באיראן

חומת כלא אווין בטהרן, שעליה כתובת בפרסית. הכלא הוא סמל מערך הכליאה הפוליטית באיראן | צילום: Koosha Mahshid Falahi / סוכנות מיזאן / ויקישיתוף, CC BY 4.0

יום ראשון בכרג'

ביום ראשון, 8 בנובמבר, הודיעה הרשות השופטת באיראן כי שלושה גברים שנעצרו במהלך ההפגנות של ינואר 2026 הוצאו להורג בכרג', העיר הגדולה הסמוכה לטהרן. לפי הדיווח באל-ג'זירה הערבית, שהתבסס על כלי התקשורת הרשמיים של איראן, השלושה – חסן דיובנדי, חמיד כאזמי ורזא זנגנה – הורשעו בשימוש בנשק חם, ברימונים ובבקבוקי תבערה, בהצתת מתקנים ציבוריים ובחבלה בתחנת משנה של רשת החשמל בכרג', שגרמה לדבריהם להפסקות חשמל בכמה שכונות.

הנוסח הרשמי לא הסתפק באישומים הפליליים. הרשות השופטת קשרה את השלושה ל"מהומות המזוינות" של ינואר ולפעולות שבוצעו, כך נטען, בשירות ישראל וארצות הברית – הנוסחה הקבועה שבה משתמש המשטר מאז המלחמה כדי להפוך כל מפגין לסוכן זר. לפי אותו דיווח, דיובנדי נעצר ב־11 בינואר וזוהה כחשוד בתקיפת רכוש ציבורי ובהסתה לאלימות. בעקבות מעצרו נעצרו עשרה נאשמים נוספים, שלטענת התביעה פעלו תחת פיקוחו. גזרי הדין – מוות וחילוט רכוש – אושרו בבית המשפט העליון. שאר הנאשמים בתיק נידונו לחמש עד עשר שנות מאסר.

העיתון האמירתי "אל-ח'ליג'" הכתיר את הידיעה במילים "הוצאות להורג בצל העינויים", ואתר "ג'נוביה" הלבנוני דיווח יומיים מאוחר יותר כי הרשות השופטת "מרחיבה את היקף העונשים המחמירים". בכרג' עצמה זו אינה הפעם הראשונה: כבר בסוף אוגוסט דיווחה סוכנות הידיעות הסעודית "עאג'ל", בהסתמך על סוכנות AFP, על הוצאתו להורג של מג'יד אדינה, גם הוא בגין השתתפות בהפגנות ינואר באותה עיר.

המספרים: שנה של גרדומים

כדי להבין את משמעות שלושת החבלים בכרג' צריך להסתכל על התמונה הכוללת. לפי נתוני מרכז עבדורחמן ברומנד לזכויות אדם באיראן, שפורסמו באוגוסט ודווחו באתר הערבי 29Sec, הוצאו להורג באיראן לפחות 901 בני אדם בשבעת החודשים הראשונים של 2026 בלבד, ועוד 28 בחלק הראשון של אוגוסט. מתוכם 16 נשים, 98 בני מיעוטים – 40 בלוצ'ים, 29 כורדים, 21 אפגנים, שישה ערבים, טורקי אחד וטורקמני אחד – ושניים שהיו קטינים בזמן העבירה המיוחסת להם. חמש הוצאות להורג בוצעו בפומבי.

הפילוח הגיאוגרפי מלמד על מוקדי הדיכוי: מחוז ח'ראסאן רזווי בצפון־מזרח מוביל עם 95 הוצאות להורג, אחריו אספהאן עם 71 ומחוז אלבורז – שכרג' היא בירתו – עם 57. לפחות 268 מההוצאות להורג היו בתיקי סמים, אבל המספר המטריד יותר מבחינה פוליטית הוא 56: התיקים הפוליטיים והביטחוניים, מהם 29 הקשורים ישירות להפגנות, 13 באישומי ריגול ו־14 באישומים ביטחוניים אחרים.

ארגון "זכויות האדם באיראן" (IHR) הציג באותה תקופה מספר שמרני יותר – 511 הוצאות להורג מתחילת השנה, בהן 29 של אנשים שנקשרו להפגנות ינואר. הפער בין הנתונים נובע משיטות ספירה שונות, אך שני הארגונים מסכימים על המגמה. לדברי מנהל הארגון, מחמוד אמירי־מוקדם, שדיבר עם AFP, כל גזרי דין המוות נועדו לזרוע בהלה ולמנוע הפגנות חדשות. עוד הזכיר הדיווח כי אמנסטי אינטרנשיונל תיעד לפחות 2,159 הוצאות להורג באיראן ב־2025.

גל ההוצאות להורג באיראן 2026 – הנתונים המרכזיים

ההיגיון של המשטר: פחד במקום לגיטימציה

בחודשים שחלפו מאז ינואר הפכה מערכת המשפט לזרוע המרכזית של המשטר במאבק על הרחוב. בסיכום האירועים של השנה רשומות כמעט מדי שבוע הוצאות להורג "בגין ההפגנות": שלושה בקום במרץ בגין הריגת שני שוטרים, שניים ביולי בגין הריגת ארבעה שוטרים, שישה באותו חודש בשל קשר נטען לארגון מוג'אהדין־ח'לק, ושורה של אנשים שהורשעו ב"ריגול למען ישראל" בזמן המלחמה. השפה הרשמית חוזרת על עצמה: "מהומות מזוינות" ופעולה בשירות ישראל וארצות הברית.

מאחורי המילים עומד חשבון פוליטי פשוט. המשטר, שספג מכה כבדה במלחמה, שמתמודד עם קריסה כלכלית ושחותר למשא ומתן עם וושינגטון מעמדה חלשה, אינו יכול להרשות לעצמו גל מחאה נוסף. הוצאה להורג מתוקשרת של מפגינים, דווקא בכרג' – עיר הפועלים הענקית שמשמשת פרבר שינה לטהרן ושממנה התפשטו בעבר גלי מחאה – נועדה להעביר מסר לכל שכונה עם תחנת משנה, צומת או מטה בסיג': המחיר יהיה הגבוה ביותר.

אלא שהמסר לא עובר בלי התנגדות. אתרי האופוזיציה בערבית מדווחים כי מבצע "שלישי – לא להוצאות להורג", שבמסגרתו אסירים שובתים רעב מדי יום שלישי, הגיע לשבוע ה־146 ברציפות ומתקיים כעת ב־66 בתי כלא ברחבי המדינה. לצד זאת מדווחים אתרי המועצה הלאומית של ההתנגדות על מחאות מקבילות של גמלאים ושל חקלאים נגד הידרדרות תנאי המחיה והמשבר הסביבתי – תזכורת לכך שהגרדום אינו מכבה את הכעס, רק דוחק אותו מתחת לפני השטח. יש לציין כי מדובר במקורות של ארגון אופוזיציוני מגויס, ולא ניתן לאמת את כל טענותיהם באופן עצמאי.

אירופה מאיימת, טהרן מתעלמת

ביום רביעי, 11 בנובמבר, שלושה ימים אחרי ההוצאה להורג בכרג', פרסמה ראש מדיניות החוץ של האיחוד האירופי, קאיה קאלאס, הצהרה שבה תיארה את מצב זכויות האדם באיראן כ"חמור מאוד". לפי הדיווח באתר הערבי של ארגון מוג'אהדין־ח'לק, קאלאס דרשה עצירה מיידית של "ההרג השיפוטי" ושל הענישה האכזרית, משפט הוגן, איסור על עינויים ושחרור ללא תנאי של עצירים שנעצרו באופן שרירותי – והזכירה את האפשרות להטיל סנקציות נוספות על בכירים האחראים להוצאות להורג.

גם מקנדה הגיעו קולות. מנהיג האופוזיציה בסנאט הקנדי, ליאו הוסאקוס, פרסם ב־10 בנובמבר הודעת תמיכה באסיר הפוליטי מוחמד ג'ואד ופאיי ת'אני, הממתין להוצאה להורג וזכה השנה בפרס מגניצקי הבינלאומי לצדק.

"מוחמד ג'ואד ופאיי ת'אני הוא סמל של אומץ והתנגדות לדיכוי של המשטר האיראני"

כתב ליאו הוסאקוס, מנהיג האופוזיציה בסנאט הקנדי, שהוסיף כי קנדה ובעלות בריתה חייבות לדרוש את שחרורו של כל אסיר פוליטי שעומד בפני הוצאה להורג

עוד קודם לכן, באוגוסט, גינו יותר מ־30 מדינות – ביניהן צרפת, בריטניה וקנדה – את גל ההוצאות להורג, ונשיא ארה"ב דונלד טראמפ קרא לטהרן לעצור אותן ותיאר את המצב, לפי הדיווח, כ"משבר הומניטרי עצום". אבל הניסיון של החודשים האחרונים מלמד שגינויים אינם מאטים את הקצב. להפך: בטהרן נוטים לראות בלחץ המערבי הוכחה נוספת לנרטיב של "קשר זר", ובכך להצדיק את המשך היד הקשה.

מה הלאה

שלושה גורמים יכריעו את המשך הדרך. הראשון הוא המשא ומתן עם וושינגטון: כל עוד המשטר מרגיש שהוא נמצא במצב של "לא שלום ולא מלחמה", הוא ימשיך להדק את האחיזה מבית. השני הוא המצב הכלכלי – האינפלציה, קריסת הריאל ומשבר המים והחשמל יוצרים בדיוק את התנאים שהציתו את מחאת ינואר. השלישי הוא אירופה: אם איומי הסנקציות של קאלאס יתורגמו לצעדים ממשיים נגד בכירי מערכת המשפט ומשמרות המהפכה, ייתכן שהמחיר הדיפלומטי יתחיל להצטבר.

בינתיים, בבתי הכלא של אספהאן לבדה, לפי עאג'ל, עומדים יותר מ־70 בני אדם בפני גזרי דין מוות או אישומים שעלולים להוביל אליהם. המשמעות היא שהשמות דיובנדי, כאזמי וזנגנה כנראה אינם האחרונים ברשימה. בטהרן מקווים שהחבל ישתיק את הרחוב. ההיסטוריה של הרפובליקה האסלאמית – מ־1988 ועד 2022 – מלמדת שהוא בעיקר דוחה את ההתפרצות הבאה.