משרד החוץ האיראני פרסם הבוקר הודעה קצרה ויבשה, שעשויה להתברר כאחד הצעדים הנפיצים ביותר של טהרן בשבועות האחרונים. לפי ההודעה, שצוטטה בהרחבה ברשת העיראקית "964" ובסוכנות רויטרס דרך TRT ערבית, איראן מכריזה מהיום, 1 בנובמבר 2026, על הצי המלכותי הבריטי (Royal Navy) ועל חיל האוויר המלכותי (RAF) כעל "שני ארגוני טרור". שירות הביון החיצוני הבריטי, ה-MI6, הוגדר "קבוצה עוינת".
לפי TRT ערבית, טהרן מציגה את הצעד כתגובה ל"מעשים העוינים" של בריטניה נגדה. היא מצביעה במיוחד על החלטת לונדון להכניס את משמרות המהפכה לרשימת הארגונים האסורים לפי "חוק איומי המדינה לשנת 2026". משרד החוץ האיראני הדגיש כי ההחלטה התקבלה "במסגרת המשפט הבינלאומי ועקרון ההדדיות". בהודעה לא פורטו השלכות מעשיות, ולפי "964" גם לא צוין שם הבכיר שחתם עליה.
רקע: המלחמה שלא נגמרה
אי אפשר להבין את המהלך בלי ההקשר הרחב. לפי TRT ערבית, ארצות הברית וישראל פתחו במלחמה נגד איראן ב-28 בפברואר 2026. באפריל הושגה הפסקת אש, אבל ביולי חודשו העימותים, והמאמצים הדיפלומטיים לסיום המלחמה נתקעו. ברשת "964" כבר מכנים את העימות "מלחמת המפרץ הרביעית".
בתוך המציאות הזו עברה בריטניה ממעמד של מתווכת זהירה לצד בעימות. לפי יורוניוז בערבית, ב-13 ביולי הוסיפה ממשלת בריטניה את משמרות המהפכה לרשימת ארגוני הטרור האסורים. בכך הסתיים ויכוח פוליטי שנמשך שנים בלונדון. לפי אותו דיווח, האיחוד האירופי עשה צעד דומה עוד בפברואר. החוק הבריטי החדש הופך לעבירה קריאה לתמיכה בארגון, הבעת תמיכה בו, סיוע לפעילות שקשורה לבריטניה וקבלת הטבות כספיות מטעמו. העונש המרבי הוא עד 14 שנות מאסר, ולצדו אפשר להטיל קנס.
לפי TRT ערבית, שרת הביטחון הבריטית אנג'לה איגל הודיעה ביולי על הוספת שלוש ישויות זרות לרשימת הארגונים האסורים לפי אותו חוק: משמרות המהפכה, יחידת מתנדבים הכפופה למנהלת המודיעין הראשית של המטה הכללי הרוסי, ו"התנועה האסלאמית של חברי הימין". על הארגון האחרון מעריכים שהוא פועל בהכוונה איראנית.
שרשרת ההסלמה מול לונדון
ההכרזה של היום היא חוליה נוספת בשרשרת. לפי יורוניוז בערבית, ביולי זימן משרד החוץ האיראני את השגריר הבריטי בטהרן. הוא מחה שם על מה שכינה "האשמות מגוחכות ומפוברקות" שלפיהן איראן מעורבת בפעילות שמאיימת על הביטחון בתוך בריטניה. יומיים קודם לכן זימנה לונדון את ממלא מקום השגריר האיראני. הזימון בא אחרי שבית משפט בריטי הרשיע אזרחים רומנים בתקיפת דקירה נגד העיתונאי האיראני פוריה זראעתי מערוץ "איראן אינטרנשיונל". לונדון הטילה את האחריות לתקיפה על טהרן.
באופוזיציה האיראנית בגולה בירכו בזמנו על ההחלטה הבריטית, אבל הזהירו שהיא רחוקה מלהספיק. לפי יורוניוז, בכיר לשעבר ב"איראן אינטרנשיונל" אמר אז שהרישום הוא "המינימום הנדרש, לא התקרה". לדבריו, האתגר האמיתי הוא לרדוף אחרי הרשתות שסביב משמרות המהפכה, כי הכרזה "על הנייר" לא עוצרת אותן. בטהרן, כך מתברר, קראו את ההחלטה הבריטית אחרת לגמרי: כהצטרפות לונדון למחנה האמריקני-ישראלי.
למה דווקא הצי וחיל האוויר?
בחירת היעדים אינה מקרית. משמרות המהפכה הם זרוע צבאית, ולכן טהרן בחרה להשיב בהכרזה על זרועות צבאיות בריטיות, ולא על משרד ממשלתי או גוף אזרחי. אבל המשמעות חורגת מהסמליות. לצי המלכותי יש נוכחות מתמשכת במפרץ ובאזור מצר הורמוז, ומטוסי חיל האוויר המלכותי פועלים במרחב המזרח התיכון. ברגע שהגופים האלה מוגדרים בטהרן "ארגוני טרור", המשטר מכין לעצמו בסיס משפטי והסברתי לפגיעה אפשרית בהם, לתפיסת כלי שיט או להעמדה לדין של אנשי צוות שייעצרו.
יש לזה תקדים. בשנת 2019 הכריזה איראן, בתגובה להחלטה האמריקנית על משמרות המהפכה, על פיקוד המרכז של צבא ארה"ב (CENTCOM) כעל ארגון טרור. ההכרזה ההיא הפכה בהמשך לחלק מהרטוריקה שליוותה תקיפות של שלוחות איראניות על כוחות אמריקניים באזור. עכשיו מגיע תורם של הבריטים.
"בלי מגבלות גיאוגרפיות": ההקשר הצבאי
העיתוי אומר הרבה. ההכרזה פורסמה יום אחרי שהמנהיג העליון מוג'תבא חמינאי נפגש עם מפקדי הכוחות המזוינים. לפי "964", הוא הורה שם להגיב באופן מיידי ואפקטיבי על כל איום, "יהיו רמתו או סוגו אשר יהיו", בלי מגבלות גיאוגרפיות. לדבריו, אם איראן תותקף שוב, טהרן היא שתחליט מתי ואיך יסתיים העימות. חמינאי הורה גם לעדכן את רשימת המטרות כך שתכלול את כל הנכסים המוחשיים והבלתי מוחשיים של ארצות הברית וישראל. הוא קרא לחזק את המודיעין הצבאי ואת ההגנה האווירית ולהעלות את הכוננות. לפי יורוניוז, המטה הכללי האיראני הודיע כי הרחיב את רשימת המטרות האפשריות. המטה הוסיף כי הוא שיקבע את העיתוי והתנאים לסיום כל עימות חדש.
שר החוץ עבאס עראקצ'י הוסיף נימה עוקצנית. לפי "964", הוא הגיב לקנצלר גרמניה פרידריך מרץ, שהעריך את מחיר המלחמה לאירופה ביותר מ-100 מיליארד יורו (כ-115 מיליארד דולר), בגלל זינוק מחירי האנרגיה בשמונת החודשים האחרונים. עראקצ'י אמר שההפסדים האלה זניחים לעומת מה שתהיה תגובת איראן לכל התקפה על עמה. לדבריו, "הקווים האדומים" של איראן הם כבר נחלת העבר.
בצד השני: "עשר דקות"
ההכרזה נגד בריטניה מגיעה בשבוע שבו המתיחות מגיעה לשיא חדש. לפי יורוניוז בערבית, הנשיא דונלד טראמפ אמר לראש הממשלה בנימין נתניהו שארצות הברית יכולה לפגוע במה שנותר מתוכנית הגרעין האיראנית "בתוך עשר דקות". הוא הזכיר "מטרה אחת או שתיים" שעוד צריך לטפל בהן, ובהן "הר המכוש" (כוה-י קולנג גז לא).
"יש לנו תוכנית לזה, ואנחנו יכולים לבצע אותה מהר מאוד"
אמר הנשיא דונלד טראמפ.
לפי אותו דיווח, השיחה התקיימה אחרי פגישה עם מפקד פיקוד המרכז, אדמירל בראד קופר, עם שר המלחמה פיט הגסת' ועם יו"ר המטות המשולבים, גנרל דן קיין.
יורוניוז מדווחת גם על עשרה מטוסי תובלה של חיל האוויר האמריקני שנחתו בשבוע שעבר בבסיסים בדרום ישראל. מטוסים נוספים נחתו לפי הדיווח בירדן, בקטאר ובסעודיה, וצוינה גם האפשרות של מערכת פטריוט נוספת ונושאת מטוסים שנייה. במקביל, לפי רויטרס כפי שצוטטה ביורוניוז, נציגים איראנים קיימו בדוחא שיחות עם מתווכים קטארים, אחרי יום של יותר מ-12 שעות מגעים. היוזמה הקטארית מציעה לפי הדיווח הגבלה הדרגתית של תוכנית הגרעין ופתיחה מחדש של מצר הורמוז. בתמורה היא מציעה הקלה במצור ובסנקציות או שחרור כספים איראניים מוקפאים. שר החוץ מרקו רוביו אמר שהממשל מעדיף פתרון דיפלומטי.
ציר ההסלמה: איראן – בריטניה, 2026
פברואר – האיחוד האירופי מכריז על משמרות המהפכה כארגון טרור; צעד שקדם להחלטה הבריטית.
28 בפברואר – פרוץ המלחמה האמריקנית-ישראלית נגד איראן; הפסקת אש באפריל וחידוש העימותים ביולי.
יולי – זימונים הדדיים של דיפלומטים, על רקע הרשעה בתקיפת העיתונאי פוריה זראעתי.
13 ביולי – בריטניה אוסרת את משמרות המהפכה לפי "חוק איומי המדינה 2026"; עד 14 שנות מאסר על תמיכה.
31 באוקטובר – הנחיית מוג'תבא חמינאי למפקדי הצבא: תגובה "בלי מגבלות גיאוגרפיות" ועדכון רשימת המטרות.
1 בנובמבר – איראן מכריזה על הצי ועל חיל האוויר הבריטיים כארגוני טרור, וה-MI6 מוגדר "קבוצה עוינת"; הנימוק: עקרון ההדדיות.
ברקע – מחיר המלחמה לאירופה: יותר מ-100 מיליארד יורו לפי הקנצלר מרץ.
ניתוח: מסר ללונדון, ובעיקר לאירופה
במבט מהשטח, המהלך האיראני מכוון לשלושה קהלים. הראשון הוא לונדון עצמה. טהרן מאותתת לבריטניה שהמחיר על ההצטרפות למחנה הלוחץ לא יהיה רק דיפלומטי. כלי שיט בריטיים במפרץ, ובמיוחד בסביבת הורמוז, עלולים למצוא את עצמם בתוך "רשימת המטרות המעודכנת" שעליה הורה חמינאי, גם אם טהרן לא אמרה זאת במפורש.
הקהל השני הוא אירופה כולה. בזמן שמרץ סופר את מיליארדי היורו שהמלחמה עולה ליבשת, איראן מזכירה לבירות האירופיות שגם להן יש מה להפסיד אם יתייצבו לצד וושינגטון. ההכרזה על הצבא הבריטי היא אזהרה מוקדמת לכל ממשלה אירופית ששוקלת להצטרף, ולו לוגיסטית, למערכה הבאה.
הקהל השלישי הוא הציבור בבית. המשטר מתמודד עם לחץ צבאי, כלכלי וחברתי כבד, וזקוק להפגנות כוח. צעד "הדדי" מול מעצמה קולוניאלית לשעבר, שהזיכרון ההיסטורי האיראני רואה בה את מי שעמד מאחורי ההפיכה של 1953, מגייס הסכמה פנימית בעלות נמוכה.
השאלה הפתוחה היא אם ההכרזה תישאר על הנייר, בדיוק כפי שהזהירו מתנגדי המשטר לגבי ההחלטה הבריטית, או שתהפוך לאמתלה לאירוע ימי במפרץ. עם מטוסי תובלה אמריקניים שנוחתים בבסיסים, מגעים מתישים בדוחא ומנהיג עליון שמדבר על תגובה "בלי גבולות", המרחק בין סמל לירייה מעולם לא היה קצר יותר.
