התמונה המוכרת חוזרת מדי שנה: השעה חמש אחר הצהריים, בחוץ כבר חשוך, והיום פתאום מרגיש כאילו הסתיים. נכנסים הביתה, מורידים קצב, ולעיתים המקרר הופך למרכז הבילוי של הערב. לפי ורוניקה מייזלר, דיאטנית קלינית, מאסטר NLP ויועצת לחברת הרבלייף, ההבדל אינו בהכרח בצורכי האנרגיה של הגוף אלא בסביבה שמסביבו.
"בקיץ הישראלי עומדות לרשותנו כמעט 14 שעות אור ביום, ובחורף כ-10 בלבד. בשבע בערב בקיץ עוד אפשר לטייל, ללכת לים או לפגוש אנשים; בחורף, סביב חמש, המוח כבר מקבל מסר אחר: היום כמעט הגיע לסיומו"
אמרה ורוניקה מייזלר, דיאטנית קלינית.
אור, מלטונין ושעון ביולוגי
אור הוא אחד מהאותות המרכזיים של השעון הביולוגי. כשהחשיכה מגיעה מוקדם יותר, גם אות ה"לילה" עשוי להגיע מוקדם יותר: בהיעדר תאורה חזקה, המלטונין – ההורמון שמאותת לגוף שהגיע זמן המנוחה – עולה מוקדם יותר והערנות פוחתת. במקביל, הירידה בחשיפה לאור יום עשויה להשפיע על מערכות מוחיות הקשורות במצב הרוח ובתחושת התגמול.
"המוח אוהב ומחפש תגמול, אבל אוכל הוא רק אפשרות אחת. לפעמים התגמול שאנחנו באמת זקוקים לו הוא שיחה עם אדם שמקשיב לנו באמפתיה; שיר מהילדות שמחזיר לרגע תחושה מוכרת ובטוחה; או תחביב שזנחנו מזמן וחזרנו אליו – ציור, נגינה, סריגה, כתיבה או אפילו פאזל"
אמרה ורוניקה מייזלר, דיאטנית קלינית.
לדבריה, גם שינוי קטן יכול להספיק: מסלול הליכה אחר, פודקאסט חדש, שיעור חד-פעמי או רענון של פינה בבית. ויש גם תגמול שמגיע מתחושת הישג – להוסיף אלף צעדים ביום, לסדר מגירה שחיכתה שבועות או לסיים משימה קטנה. אלא שבחורף חלק ממקורות התגמול האלה דורשים יותר יוזמה: כדי לצאת להליכה צריך להתלבש, כדי לפגוש חברים צריך לקבוע, ואילו האוכל נמצא במרחק כמה צעדים.
תכנון קטן בשעות אחר הצהריים
מייזלר מציעה להפנות את המבט לשאלה "מה השתנה בסביבה שלי ומה אני יכולה לעשות אחרת". אם התשובה היא "אני מגיעה הביתה רעבה מדי", אפשר לטפל בדיוק בזה: כשסיום העבודה בארבע או בחמש וארוחת הערב רק בשבע, ככל שהרעב מתגבר קשה יותר לעצור, לשקול ולבחור. במקום לשאול "מה באמת מתאים לי לאכול?", קל יותר לעבור למצב של "איפה יש משהו אכיל כאן ועכשיו?".
לדבריה, ארוחת ביניים פשוטה – בדרך כלל כשלוש עד ארבע שעות אחרי ארוחת הצהריים וכשעתיים-שלוש לפני ארוחת הערב – שמכילה גם חלבון, למשל יוגורט, פרוסה עם גבינה, כמה אגוזים או חטיף חלבון בתיק, יכולה לעזור להגיע הביתה עם רעב מתון יותר. המטרה, היא מדגישה, אינה להוסיף עוד אכילה אלא להפחית את הסיכוי לערב שמתחיל ב"רק משהו קטן" וממשיך הלאה.
