טיול בסקוטלנד: המדריך המלא - מאדינבורו וגלזגו ועד אי סקאיי, גלנקו ולוך נס

יש רגע מסוים בכל טיול בסקוטלנד שבו אתם מבינים שהמזג אוויר הוא לא באג אלא פיצ'ר. אצלי זה קרה בערך בקילומטר החמישי של מסלול הליכה מעל גלנקו, כשהערפל ירד תוך שלוש דקות ובלע עמק שלם, ואז נפתח באותה מהירות וחשף רכס שנראה כמו גב של חיה ענקית שישנה. הפסקתי להתלונן על הגשם בערך שם.

סקוטלנד היא יעד שישראלים נוטים לדחות. היא לא זולה, היא לא חמה, ואין בה את הפיתוי המיידי של חוף ים. אבל מי שכן מגיע חוזר עם משהו שקשה למצוא במקום אחר באירופה: תחושה של מרחב פתוח אמיתי, ערים שאפשר ללכת בהן ברגל מקצה לקצה, והיסטוריה שלא מוגשת מאחורי זכוכית אלא פשוט עומדת שם בשדה. אחרי טיולים בשווייץ ובאוסטריה, שבהן ההרים מסודרים ומתוחזקים להפליא, סקוטלנד הרגישה לי פראית באופן מרענן.

מתי כדאי לנסוע

העונה הנוחה ביותר היא מאי עד תחילת יוני וספטמבר. במאי-יוני יש אור עד מאוחר מאוד, הצמחייה ירוקה והיתושים הזעירים שנקראים midges עדיין לא בשיא. יולי-אוגוסט הם החודשים העמוסים והיקרים ביותר, וגם אלה שבהם הריחניות הזו עלולה להפוך את הערב בחוץ לבלתי נסבל באזורים לחים. ספטמבר, לדעתי, הוא הזהב: התיירות מתדללת, הצבעים מתחילים להשתנות, והאור נמוך ויפה. אוקטובר עד מרץ הם עניין למי שאוהב קור, חושך מוקדם ומחירים נמוכים – ובתמורה מקבל אורות צפון מדי פעם בצפון הרחוק.

נקודה שכדאי להפנים: אין בסקוטלנד "עונה יבשה". הכלל המקומי הוא שאין מזג אוויר גרוע, יש רק ביגוד לא מתאים. מעיל גשם אמיתי ונעליים אטומות שווים יותר מכל דבר אחר במזוודה.

מצודת אדינבורו נשקפת מרחוב הגראסמרקט בעיר העתיקה (צילום: Stephencdickson, ויקישיתוף, רישיון CC BY-SA 4.0)

אדינבורו: להתחיל מהעיר שנראית כמו תפאורה

אדינבורו בנויה משתי ערים שנצמדו זו לזו. העיר העתיקה היא סבך של סמטאות אבן שיורדות במדרגות מהרכס שעליו יושבת המצודה, והעיר החדשה – שנבנתה במאה ה-18 – היא רשת גאורגיאנית מסודרת של רחובות רחבים ובתי אבן זהובים. ההליכה ביניהן, דרך גשר North Bridge, היא בעיניי אחת הכניסות הכי דרמטיות לעיר באירופה.

הרויאל מייל הוא הציר המרכזי של העיר העתיקה, ויורד ממצודת אדינבורו עד ארמון הולירודהאוס. הוא תיירותי מאוד, אבל השווי האמיתי נמצא בסמטאות שנפתחות ממנו לצדדים – ה-closes. סמטאות צרות שנכנסות לחצרות פנימיות, חלקן חשוכות גם בצהריים. בסמטאות האלה קל להבין למה זו העיר שילדה את שרלוק הולמס, את ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד ואת הארי פוטר.

המצודה עצמה שווה כרטיס, אבל בואו מוקדם. היא נפתחת ב-9:30 ובעשר וחצי כבר יש תור. בפנים נמצאים תכשיטי הכתר הסקוטיים, אבן ההכתרה, וקפלה קטנה מהמאה ה-12 שהיא המבנה הוותיק ביותר בעיר. בשעה אחת בצהריים יורים תותח מהחומה הצפונית – מסורת שהתחילה כדי לאפשר לספינות בנמל לכוון שעונים.

אם יש לכם רק ערב אחד: עלו על ארתור'ס סיט, גבעת הגעש הכבויה שנמצאת בלב העיר. ההליכה למעלה לוקחת בערך 45 דקות, והתצפית על העיר, על הפירת' והים מאחוריה, היא הרגע שבו רוב האנשים מתאהבים באדינבורו.

רחבת המצודה, שבה נערך מדי אוגוסט מצעד הטאטו הצבאי (צילום: Daniel Kraft, ויקישיתוף, רישיון CC BY-SA 3.0)

גלזגו וסטרלינג: מה שרוב הישראלים מדלגים עליו

גלזגו סובלת מיחסי ציבור גרועים מול אדינבורו, ולא בצדק. זו עיר גדולה יותר, מחוספסת יותר ועם סצנת מוזיקה חיה שהיא מהטובות בבריטניה. המוזיאון הפתוח והחינמי Kelvingrove הוא אחד המוזיאונים המהנים שביקרתי בהם – שילוב לא צפוי של אמנות, טבע ושריון ימי ביניים באותו בניין. גם ה-Riverside Museum, שתכננה זהא חדיד, שווה שעה טובה.

בין שתי הערים נמצאת סטרלינג, ובה מצודה שרבים טוענים שהיא מרשימה יותר מזו של אדינבורו. היא יושבת על צוק בסיבוב אסטרטגי של הנהר, ולמרגלותיה השתרעו שדות הקרב שהכריעו את גורל סקוטלנד – סטרלינג ברידג' ובנוקברן. אם אתם נוסעים באוטו מאדינבורו צפונה, זו עצירה טבעית של שעתיים-שלוש.

מצודת סטרלינג, שמרכזה ארמון רנסנס משוחזר מהמאה ה-16 (צילום: DeFacto, ויקישיתוף, רישיון CC BY-SA 4.0)

גלנקו: העמק שמשתיק את כולם באוטו

הנסיעה מגלזגו צפונה דרך A82 היא אחד הכבישים היפים באירופה, ובגלנקו היא מגיעה לשיא. שלושה רכסים תלולים שנקראים The Three Sisters צונחים אל תוך עמק צר, ובחורף הפסגות מלבינות. זה גם מקום עם היסטוריה קשה: ב-1692 נטבחו כאן עשרות מבני שבט מקדונלד בידי אורחים שהתארחו אצלם, אירוע שנחרט בזיכרון הסקוטי כהפרה של חוקי האירוח.

יש כאן מסלולי הליכה בכל רמה. הקל שבהם הוא לולאה קצרה מסביב למרכז המבקרים; הפופולרי הוא Lost Valley – כשעתיים וחצי הלוך ושוב, כולל חציית נחל וטיפוס בין סלעים, ומגיע לעמק תלוי ומוסתר שבו החביאו הסקוטים בקר גנוב. תנעלו נעליים אמיתיות, השבילים בוציים כמעט תמיד.

שלוש האחיות בעמק גלנקו, אחד הנופים המזוהים ביותר עם ההיילנדס (צילום: rboed*, ויקישיתוף, רישיון CC BY 2.0)

גשר גלנפינן והרכבת שכולם מחכים לה

ממערב לגלנקו, בדרך לפורט ויליאם ולמאלייג, נמצא גשר גלנפינן – ויאדוקט בטון בן 21 קשתות שנבנה ב-1901 ומתעקל בצורה מושלמת מעל העמק. הוא מוכר לכל העולם מסרטי הארי פוטר, ובעונת הקיץ עוברת עליו רכבת קיטור אמיתית בשם The Jacobite.

אם אתם רוצים לצלם את הרכבת על הגשר, צריך תכנון: היא עוברת בדרך כלל בסביבות 10:45 בבוקר ושוב אחר הצהריים, אבל השעות משתנות לפי עונה וכדאי לבדוק מראש. החניון מתמלא שעה וחצי קודם. ההליכה לנקודת התצפית העליונה לוקחת כ-20 דקות בעלייה מתונה. גם בלי רכבת הנוף שווה את העצירה, ובקצה העמק ניצבת אנדרטת גלנפינן שמציינת את פתיחת המרד היעקוביטי ב-1745.

רכבת הקיטור The Jacobite חוצה את ויאדוקט גלנפינן (צילום: Daniel Kraft, ויקישיתוף, רישיון CC BY-SA 3.0)

אי סקאיי: הכוכב האמיתי של הטיול

לסקאיי מגיעים היום דרך גשר, בלי מעבורות, וזה שינה את האי לחלוטין – לטוב ולרע. בקיץ הכבישים הצרים עמוסים, החניונים באתרים המרכזיים מתמלאים עד תשע בבוקר, והלינה יקרה ומוזמנת חודשים מראש. ולמרות כל זה, אין באירופה עוד מקום שנראה ככה.

שלושה אתרים שאסור לפספס: Old Man of Storr, עמוד סלע ענק שנשקף מעל הים ומסלול עלייה של שעה וחצי הלוך ושוב; Quiraing, מפולת אדמה עתיקה שיצרה נוף מגדלים וטרסות שנראה כמו כוכב אחר; וFairy Pools, שרשרת בריכות מים צלולים למרגלות רכס הקוילין. אם יש לכם יום נוסף, סעו עד נאיסט פוינט לשקיעה.

עצה מעשית: הכבישים בסקאיי הם ברובם single track – נתיב אחד עם מפרצי עקיפה. הכלל הוא לעצור במפרץ הקרוב ולתת לרכב הנגדי לעבור, ולהניף יד תודה. זה איטי, וזה חלק מהחוויה.

עמוד הסלע Old Man of Storr בחצי האי טרוטרניש (צילום: JoachimKohlerBremen, ויקישיתוף, רישיון CC BY-SA 4.0)

הקווירינג – נוף מדרונות וטרסות שנוצר במפולת אדמה עתיקה (צילום: Colin, ויקישיתוף, רישיון CC BY-SA 4.0)

איילן דונן ולוך נס

בדרך היבשתית לסקאיי, ממש בצומת שבו נפגשים שלושה לוכים, ניצבת טירת איילן דונן. היא ככל הנראה הטירה המצולמת ביותר בסקוטלנד, והאמת שהיא מגיעה לזה – אי קטן, גשר אבן, הרים ברקע. מה שרוב המבקרים לא יודעים הוא שהטירה הנוכחית היא שחזור כמעט מלא משנות ה-20 של המאה ה-20; המקור נהרס בהפגזה ב-1719 ונשאר חורבה מאתיים שנה.

לוך נס הוא סיפור אחר. האגם עצמו ארוך, צר ועמוק מאוד – יש בו יותר מים מתוקים מבכל אגמי אנגליה וויילס יחד – אבל מבחינה נופית הוא פחות מרשים מאגמים אחרים בסקוטלנד. מה שכן שווה שם הוא טירת ארקהארט, חורבה על צוק בקצה האגם, עם אחת התצפיות הטובות ביותר עליו. מרכזי המבקרים סביב המפלצת הם עניין של טעם; אני הייתי מוותרת ומקדישה את הזמן לאינברנס או לעמק גלן אפריק שממערב.

טירת איילן דונן בנקודת המפגש של שלושה לוכים (צילום: Diliff, ויקישיתוף, רישיון CC BY-SA 3.0)

חורבות טירת ארקהארט משקיפות על לוך נס (צילום: BIG ALBERT, ויקישיתוף, רישיון CC0)

ויסקי, אוכל והפרות השעירות

גם אם אתם לא שותים ויסקי, ביקור במזקקה אחת שווה בתור שיעור בגאוגרפיה. סקוטלנד מחולקת לאזורי ייצור עם אופי שונה לגמרי: ספייסייד המתוק והפירותי, איילה המעושן והכבד, ההיילנדס המגוון. רוב המזקקות מציעות סיורים קצרים עם טעימה, ומי שנוהג מקבל בקבוקון לקחת הביתה.

על האוכל יש דעה קדומה שהיא כבר לא נכונה. הדגים והפירות ים בחוף המערבי מצוינים ופשוטים – צדפות, לובסטר, סלמון מעושן. הבוקר הסקוטי המסורתי כולל האגיס, פודינג שחור ולחם תפוחי אדמה, ואם אתם לא אוכלים בשר תגלו שכמעט בכל בית קפה יש היום גרסה צמחונית. ואל תוותרו על ה-cranachan, קינוח שמנת עם שיבולת שועל קלויה, פטל וויסקי.

ולבסוף הפרות. ה-Highland cattle, אותן פרות אדמדמות עם פוני שמכסה את העיניים, נמצאות בשדות לאורך כל הצפון. הן עמידות בקור קיצוני, עדינות באופן מפתיע, ואחראיות לכ-40 אחוז מהתמונות שכל מטייל מביא מסקוטלנד.

פרה מזן Highland – סמל בלתי רשמי של הצפון הסקוטי (צילום: M J Richardson, ויקישיתוף, רישיון CC BY-SA 2.0)

תחבורה: רכב, רכבת או שניהם

את הערים אפשר לעשות מצוין ברכבת – הקו אדינבורו-גלזגו לוקח 50 דקות ויוצא כל רבע שעה, והקו לפורט ויליאם ומאלייג הוא בעצמו אטרקציה. אבל בהיילנדס ובסקאיי, בלי רכב אתם תלויים בטיולים מאורגנים. השכרת רכב לשבוע היא כמעט תמיד ההחלטה הנכונה.

שלוש נקודות לישראלים: נוהגים בצד שמאל, וההסתגלות לוקחת בערך יום; רוב הרכבים הזולים הם ידניים והגיר נמצא ביד שמאל, אז אם אתם לא בטוחים – הזמינו אוטומט מראש והשלימו עם התוספת; ותדלוק בצפון הרחוק דורש תכנון, יש קטעים ארוכים בלי תחנות והרבה מהן סוגרות מוקדם.

כמה זה עולה

סקוטלנד יקרה בערך כמו הולנד, ופחות משווייץ. לינה זוגית סבירה בעיר: 90-140 ליש"ט ללילה; B&B כפרי: 80-120; ארוחת ערב במסעדה: 20-30 ליש"ט לאדם. כרטיס למצודת אדינבורו כ-22 ליש"ט. חיסכון אמיתי מגיע משני מקומות: כרטיס Explorer Pass של Historic Environment Scotland אם אתם מתכננים ארבעה אתרים ומעלה, והעובדה שרוב המוזיאונים הגדולים – ובהם הלאומי באדינבורו וקלווינגרוב בגלזגו – חינמיים.

מסלול מומלץ לשמונה ימים

ימים 1-2: אדינבורו – עיר עתיקה, מצודה, ארתור'ס סיט, המוזיאון הלאומי.
יום 3: סטרלינג בדרך, לינה בגלזגו או בטרוסאקס.
יום 4: A82 צפונה – לוך לומונד, ראנוך מור, גלנקו. לינה בפורט ויליאם.
יום 5: גלנפינן בבוקר, נסיעה מערבה, מעבר לסקאיי. לינה בפורטרי.
ימים 6-7: סקאיי – סטור, קווירינג, פייירי פולס, נאיסט פוינט.
יום 8: חזרה מזרחה דרך איילן דונן ולוך נס לאינברנס, ומשם טיסה או רכבת.

מי שיש לו עשרה ימים ומעלה יכול להוסיף את איי אורקני בצפון, את חצי האי אפלקרוס עם כביש ההרים Bealach na Bà, או את איילה למי שרציני לגבי ויסקי.

חמישה דברים שהייתי רוצה לדעת מראש

1. חוק הגישה החופשית בסקוטלנד מאפשר הליכה וקמפינג כמעט בכל שטח פתוח, גם פרטי, כל עוד נוהגים באחריות. זה מרחיב מאוד את האפשרויות.
2. אור הקיץ מטעה. ביוני יש אור עד 22:30, וקל לגלוש עם מסלול ולהגיע לרכב בחושך.
3. קליטה סלולרית בהיילנדס חלקית. הורידו מפות אופליין לפני היציאה.
4. סקוטלנד משתמשת בליש"ט, אבל השטרות הסקוטיים נראים אחרת מהאנגליים. הם חוקיים לגמרי – רק אל תיבהלו.
5. תזמינו לינה בסקאיי ובגלנקו מוקדם ככל האפשר. זה צוואר הבקבוק של כל מסלול בצפון.

אם אתם מחפשים יעד אירופי אחר לגמרי לפעם הבאה, יש לנו מדריכים מלאים גם לצ'כיה, ליוון, לקרואטיה ולפורטוגל. אבל אם בא לכם על מקום שבו הנוף עושה את העבודה בלי להתאמץ, ושבו סוודר ומעיל גשם הם כל מה שצריך כדי להיות מאושרים – סקוטלנד מחכה.