החיים בחברה דמוקרטית הם לא רק זכות שיש לנו, אלא גם חובה שלקחנו על עצמנו, חובה לדעת, החובה לכבד את האחר, החובה להקשיב. לדמוקרטיה יש מחיר – חופש הביטוי הוא מחירה. הנאום המלא: הדיון שאנחנו מנהלים כאן היום הוא לא דיון על התאגיד, זה דיון על מהותה של הדמוקרטיה. בבניין הזה יש לא מעט אנשים שרוצים לחיות בדמוקרטיה, אבל לא רוצים לשלם את מחיר הדמוקרטיה. הם רוצים בחופש הביטוי, אבל רק בחופש הביטוי שלהם. הם טועים לחשוב שזכויות המיעוט הם טובה שעושה לו הרוב. הם טועים לחשוב שאם בחרו בהם, אין הגבלה על הכוח שנמצא בידם ואין הגבלה על הדרך שבה הם ישתמשו בו.
האיזון הופר. משהו בסיסי באיזון הדמוקרטי של מדינת ישראל הופר. משהו בסיסי ביחס בין קואליציה לאופוזיציה, בין עיתונות חופשית לשלטון, בין אדם לאדם, שכחנו שתפקידנו להגן על המוסדות שמגנים עלינו – על הצבא, על בית המשפט, על התקשורת החופשית. כל אלה נמצאים היום תחת התקפה מתמדת.
לאן הולכת חברה אנושית ששום דבר אינו קדוש בעיני השלטון שלה? לא משפחות שכולות, לא חופש הביטוי, לא זכויות המיעוט, לא טוהר המידות. לאן הולכת חברה אנושית שבה השלטון מודה בקול רם שמטרתו היא לשלוט על התקשורת ולהכתיב לה מה מותר לה להגיד, ובעיקר מה אסור לה להגיד? דמוקרטיה אינה רק שלטון הרוב. דמוקרטיה היא קידוש האדם, היחיד. הזכות של כל אחד מאיתנו לבחור ולהיבחר, אבל גם החובה לעשות את הבחירות האלה על בסיס אינפורמציה שמתקבלת ממקורות רבים ושונים. להיות בדיון מתמיד על דעותינו ועל עמדותינו, להיחשף למחשבות ולדעות שלא מוצאות חן בעינינו.
יש בנו, בכולנו צורך נפשי להתגונן מפני מידע לא נעים, מציק שסותר את תפיסת עולמנו. יתרה מזאת, יש לנו נטייה מובנית להאמין למידע חלקי ואפילו מידע כוזב ובלבד שהוא נותן אישור לעמדותינו הפוליטיות והחברתיות. זה חלק מהמבנה האנושי, אבל זה לא החלק הטוב במבנה האנושי. אנחנו צריכים להיאבק בו.
החיים בחברה דמוקרטית הם לא רק זכות שיש לנו, אלא גם חובה שלקחנו על עצמנו, החובה לדעת, החובה לכבד את האחר, החובה להקשיב. חופש הביטוי לא נועד לדברים הנעימים לאוזנינו ולשם כך לא צריך חופש ביטוי. הוא נועד לכל הדברים המרגיזים, המקוממים, החצופים שאנחנו לא רוצים לשמוע.
לדמוקרטיה יש מחיר – חופש הביטוי הוא מחירה.
