על פי המחקר כ-13%-7% מכלל האוכלוסייה סובלים מחרדה חברתית, המתאפיינת בלחץ וחרדה קשים לקראת, ובמהלך כל סיטואציה חברתית. כ-50% מהאוכלוסייה סובלים מביישנות קשה בסיטואציות מסוימות – כשרמת החרדה בהן משתנה. "ביישנות בדרך כלל מתרחשת במצבים פחות מוכרים, אם בסביבה חדשה או בדרישות או סיטואציות זרות לנו, אם כי במקרים קיצוניים היא עלולה לקרות גם במצבים ויחסים עם אנשים מוכרים" אומר רוזן-כץ. "הביישנים מנסים להתמודד עם אי הנוחות דרך הימנעות מאותם מצבים, אך כך בדיוק הביישנות מנציחה את עצמה - ובכך עוסק הספר,
איך אנחנו מקבעים את הביישנות על פני התמודדות יעילה ואיך נוכל לשחרר עצמנו מהסבל הכרוך במעגל הקסמים הזה". לדבריו בעיית הביישנות לא זכתה מעולם ליחסי ציבור טובים, והיא נחבאת אל הכלים בהרבה לעומת בעיית ההיפראקטיביות (ADHD) ממנה סובלת אוכלוסייה הקטנה בהרבה מהיקף הסובלים מביישנות וחרדה חברתית. אך המחירים של הביישנות כבדים. ילד ביישן ינסה להימנע מכל מגע חברתי, החל מההסעה לבית הספר,
דרך פעילות בהפסקות, יימנע מלהתפנות בשירותי בית הספר, יסרב לצאת לטיולים שנתיים ויתקשה בפיתוח יחסים רומנטיים. לדברי רוזן-כץ להבדיל מסכיזואידים – הביישנים משתוקקים בכל מאודם לחברה ולקשר – אבל לא מסוגלים להתגבר על הקושי הכרוך בהשגתו.
"למעשה, לרוב הביישנים אין כמעט חברים – ורבים מהם סובלים מבידוד חברתי בלתי נסבל" אומר רוזן-כץ. "ביישנים רבים נושרים ממסגרות חינוכיות, מתקשים בשירותם הצבאי, ונותרים מאחור בקריירה ובזוגיות – מפני שסיטואציות החברתיות ההכרחיות במסלולים הללו פשוט מהוות בשבילם משוכות בלתי עבירות". לדבריו, הבעיה העיקרית היא שאין אבחון מסודר של התופעה, ושמערכת החינוך כלל איננה ערוכה להתמודדות עם התופעה.
רוזן-כץ מטפל כבר עשרות שנים בביישנים, בשלל התפקידים אותם מילא בשירות הרווחה, בצה"ל ובשוק הפרטי. הוא פיתח שיטת טיפול ייחודית המאפשרת לביישנים ולחרדים חברתית להיחלץ ממעגל הבידוד החברתי שנכפה עליהם.
בספרו החדש "הרואה ואינו נראה – מדריך מעשי להתמודדות עם ביישנות" הוא מתאר מספר רב של תסמינים, סיטואציות רווחות, ודרכי התמודדות הרסניות של ביישנים עם בעייתם – ומתווה דרכים מעשיות כיצד להתמודד בצורה אפקטיבית עם התופעה המגבילה.
