משפטנים רבים מתחו ביקורת על פסק הדין והעריכו שהוא יתהפך בערעור. משרד הבריאות המפעיל את בית החולים אכן ערער על פסק הדין לביהמ"ש המחוזי בתל אביב – וזה החליט להחזיר את הדיון בתיק לביהמ"ש השלום – תוך שהוא מדגיש מספר נושאים ושאלות שלא חודדו מספיק בפסק הדין.
השאלות שביקש ביהמ"ש המחוזי לחדד היו: האם נשלחו בדיקות קודמות בדואר למנוח? כיצד תפס המנוח את מצבו הבריאותי? האם ניתן לראות בתוצאות שנשלחו אליו "בשורה רעה"? מה היה מצבו הנפשי של התובע, והאם התקיים קשר סיבתי, בין התאבדותו לפעולות בית החולים רמב"ם?
בימים אלה דן ביהמ"ש השלום בתיק בשנית – התייחס לכל הסוגיות שהעלה ביהמ"ש המחוזי – ואשרר את החלטתו הקודמת – לפיה יפצה ביה"ח רמב"ם את משפחת החולה במיליון שקלים.
מהתביעה אותה הגישו עו"ד דוד פייל ושיאן קוריאט נגד ביה"ח רמב"ם, משרד הבריאות ומדינה ישראל, עולה כי המנוח, אובחן כסובל מסרטן ריאה מסוג קרצינואיד.
עקב הטיפולים והניתוחים אותם עבר, התדרדר מאוד מצבו הנפשי והגופני, והוא אף אושפז לתקופה קצרה במחלקה לבריאות הנפש ברמב"ם עקב דיכאון שנבע ממחלתו. בספטמבר 2009 עבר החולה מיפוי ביקורת בבית החולים רמב"ם.
מעטפה שהכילה את תוצאות הבדיקה, נשלחה אל החולה בדואר מבלי שנערכה עם החולה שיחת טלפון מקדימה, או מפגש עם רופא מטפל.
לטענת בית החולים, אליה הסכימו גם פרקליטי המשפחה - תוצאות הבדיקה היו דווקא מעודדות והצביעו על נסיגה במחלה. יחד עם זאת, התוצאות נוסחו בשפה רפואית מסובכת ולמונחים הרפואיים שצוינו בתוצאות היה פוטנציאל לפרשנות שגויה בידי מי שאינו מצוי ברפואה. בין היתר נאמר בתוצאות כי קיימת "קליטה פתולוגית בבלוטת לימפה במיצר, בולטת פחות אחרי מחלה".לדברי אלמנתו של החולה, בעלה המנוח פתח את המעטפה עם התוצאות במצב בו הוא בטוח שבעקבות הטיפולים שקיבל החלים מהמחלה. לדברי האלמנה, הבעל היה נתון בחרדה מפני חזרת המחלה. למקרא תוצאות הבדיקה הבין המנוח כי אירע הדבר ממנו חשש יותר מכל - שהגידול הסרטני חזר, מסקנה שהכניסה את המנוח למצב של חרדה וייאוש.
יום לאחר קבלת התוצאות, בשעות הבוקר, נמצא המנוח תלוי על עץ בחצר ביתו, ולמעשה לא הספיק להגיע עם התוצאות לתור שהיה קבוע לו עם הרופאה האונקולוגית המטפלת בביה"ח - למחרת היום – בו הוא אמור היה לקבל הסברים על התוצאות.
"שפה רפואית מבלבלת"
בחוות דעת של ד"ר אידלמן מ"פורום רופאים", מומחה לאונקולוגיה מבית החולים הדסה, אותה הגישו עו"הד פייל וקוריאט בתביעה נאמר: "ביטויים שונים, השגורים בפי עולם הרפואה, כגון 'חיובי', 'בלוטות שליליות', 'קליטה פתולוגית' ומונחים כמו 'המחלה מתקדמת', הם בעלי קונוטציה שונה מאשר בתחומים אחרים, ועשויים לגרום ללחץ מיותר על החולה, שאינו מבין את פשר התוכן, ולפרש אותו באופן שונה לחלוטין מהאופן הנכון והמתבקש."
עוד מציין ד"ר אדלמן כי "קיימים פרוטוקולים רבים והנחיות כיצד רופא צריך להכין את עצמו לפני מסירת חדשות רפואיות לחולה, מה נחשבת סביבה תומכת, וכיצד האינפורמציה צריכה להינתן. אף אחד מהפרוטוקולים לא מדבר על משלוח תשובה לקונית וקרה לביתו של החולה."
עו"הד פייל וקוריאט ציינו בתביעה כי לאור מצבו הנפשי של החולה, אשר היה לא יציב והעמיד אותו בסיכון גבוה להתאבדות, בית החולים היה צריך לנקוט במשנה זהירות ולבשר את תוצאות הבדיקה באמצעות הרופאה האונקולוגית המטפלת ולא באמצעות הדואר. אולם, לדבריהם, בית החולים שלח את הבדיקה בדואר במקום להמתין עד למפגש של המנוח עם הרופאה האונקולוגית, אשר ודאי הייתה מסבירה לו את מצבו הרפואי, ואת העובדה שתוצאות הבדיקה חיוביות ומצביעות על נסיגה במחלה.
לדברי עו"הד פייל וקוריאט, בית החולים היה צריך לצפות כי משלוח תוצאות בדיקה שכזו לאדם במצב נפשי מעורער (בפרט כשבעת ההחלטה על משלוח הבדיקה לא ניתן היה לדעת אם תוצאותיה יהיו חיוביות או שליליות), עלולה להוביל אותו למעשים קיצונים, וחסרי שיקול דעת.
לתביעה, צירפו עו"הד פייל וקוריאט את חוות דעתו של ד"ר אילן טל, מומחה בפסיכיאטריה, אשר ציין כי מן הראוי היה כי הרופאה המטפלת תפגוש בחולה ותחליט על הדרך הנכונה לבשר לו על התוצאות: "ברור כי לאור בעיותיו הנפשיות, האופן בו קיבל המנוח את ההודעה אינו הולם. מתן בשורה שכזו לאדם עם בעיות נפשיות שכאלה עלולה לערער את עולמו הרגשי ולדחוף אותו לאקט בלתי צפוי. מן הראוי היה כי הרופאה המטפלת תפגוש במטופל ולבחור האם וכיצד להודיע לו על תוצאות הבדיקה בפגישה זו."
ביהמ"ש השלום בהחלטתו הראשונה: פיצויים של כמיליון שקלים
כב' השופט מנחם קליין, מביהמ"ש השלום בתל אביב, השתכנע כי הצוות הרפואי היה מודע למצבו הנפשי הקשה של המנוח, וחרף כך שלח לו את תוצאות הבדיקה בדואר ללא הסבר מניח את הדעת. השופט קליין ציין בפסק דינו שככל הנראה, המנוח לא היה נוטל את חייו אילולא קיבל את המכתב לידיו כשהוא בביתו. על כן החליט השופט קליין לחייב את ביה״ח רמב"ם ומשרד הבריאות המפעיל את בית החולים, בפיצויים למשפחת המנוח בלמעלה ממיליון שקלים.
משרד הבריאות ערער לביהמ"ש המחוזי
משרד הבריאות החליט ערער לבית המשפט המחוזי, אשר הורה להחזיר את הדיון לבית משפט השלום להבהרות שונות, לאחר שהושג הסדר בין הצדדים, בהמלצת בית המשפט המחוזי, לפיו בית המשפט יוציא פסק דין מתוקן, וינמק בפני הצדדים ביתר פירוט את עמדתו.
בין השאלות שהועלו ע"י ביהמ"ש המחוזי היו אלה: האם נשלחו בדיקות קודמות בדואר למנוח? כיצד תפס המנוח את מצבו הבריאותי? האם ניתן לראות בתוצאות המיפוי "בשורה רעה"? מה היה מצבו הנפשי של התובע? והאם התקיים הקשר הסיבתי, בין התאבדותו למעשי או מחדלי בית החולים?
ביהמ"ש השלום הותיר את פסק הדין המקורי בעינו
בימים אלה פרסם השופט ד"ר מנחם (מריו) קליין מבית משפט השלום בתל אביב פסק דין מתוקן, במסגרתו הותיר את קביעתו המקורית על כנה, ולפיה היה על הצוות הרפואי להבחין כי מצבו הנפשי של המנוח רעוע, ולצפות כי שליחת תוצאות הבדיקה בדואר כפי שנעשתה, ללא השגחה או תיווך, יכולה לגרום לתוצאה הטרגית.
לעניין השאלה הראשונה - האם נשלחו בדיקות קודמות בדואר – קבע השופט קליין כי עדותה של האלמנה, שלא נשלחו למנוח תוצאות בדיקות קודמות בדואר – מהימנה, וכי לא עלה בידה של הנתבעת לסתור עדות זו.
השופט הבהיר בפסק דינו המתוקן, כי גם לו היה מגיע למסקנה שיש לקבוע שהמנוח קיבל בעבר תוצאות בדואר, ואפילו תוצאות שמבחינה אובייקטיבית הינן קשות מהתוצאות האחרונות שנשלחו לו - דבר זה לא היה משנה את דעתו לגבי רשלנותה של הנתבעת.
באשר לשאלה השנייה, כיצד תפס המנוח את מצבו הבריאותי, קבע השופט כי יש אמת בדברי התביעה שהמנוח אכן לא הבין כראוי את מצבו ואת המשך הטיפול שצפוי לו לאחר ההקרנות - מה גם שבית החולים לא העניק הסבר מעוגן לכך, מלבד הטענה כי "כתוב שהוסבר לו".
בנוגע לשאלה השלישית - האם ניתן לראות בתוצאות המיפוי כ"בשורה רעה" - קבע השופט כי אמנם אין מחלוקת של ממש בין הצדדים כי במקרה הנדון אין מדובר ב"בשורה מרה" מבחינה אובייקטיבית, אולם הגדרתה של "בשורה מרה" בספרות היא מנקודת ראותו הסובייקטיבית של המטופל. בית המשפט קבע כי הכרעתו באשר לתפיסתו הסובייקטיבית של המנוח ופרשנותו את מכתב בית החולים כבשורה מרה תישאר על כנה.
ואילו בנוגע לשאלת מצבו הנפשי של התובע ולקשר הסיבתי, קבע השופט כי המנוח היה במצב בלתי יציב. השופט הוסיף, כי המומחים שחוו דעתם בתיק זה קבעו חד משמעית כי אדם עם מצב נפשי כמו שהיה מצוי בו המנוח, שלא נוטל תרופות, הוא בבחינת "פצצה מתקתקת".
השופט קיבל את טענות עו"הד פייל וקוריאט, וקבע כי לבית החולים היו אין ספור "הערות אזהרה" לקראת התאבדותו הטראגית של המנוח וכי לחולה במצבו של המנוח, כל מכתב כגון זה שנשלח לו, יש בו כדי להרעיד את עולמו ולפגוע באיזון הרגיש שבו הוא מצוי.
לעניין הקשר הסיבתי בין התאבדות המנוח למחדלי הנתבעת, קבע השופט כי "סביר להניח כי לו היה מקבל המנוח את תוצאות הבדיקה בביקורת אליה היה רשום אצל הרופא המטפל - כ- 36 שעות לאחר ההתאבדות - לא היינו עוסקים בתיק זה כיום והמנוח היה חי". לעניין הפיצויים המגיעים למשפחה, קבע השופט כי האלמנה תהיה זכאית לפיצוי, כפי שנפסק בפסק הדין המקורי, קרי כמיליון שקלים. בנוסף, קבע השופט שוב כי על המדינה לשלם למשפחה הוצאות משפט בשיעור של 23.4%.
משרד עו"ד דוד פייל ושות' http://www.df-law.co.il מתמחה ברשלנות רפואית, נזקי גוף ובתביעות מול חברות ביטוח ומוסדות רפואיים.
