באותה תקופה החל אחד מספקי החברה בה מועסקת האישה לחזר אחריה במרץ, ובניגוד לעבר - היא נעתרה לו. לדבריה, בתחילה היו אלה יחסים לא מחייבים, אך לא עבר זמן רב, והשניים התאהבו. אך במקום להיות מאושרת, הפכה האישה לחרדה ועצבנית. לדבריה, היא לא יכלה יותר לחיות בשקר, וביקשה להתגרש מבעלה. משנודע לבעל על כוונת אשתו להתגרש - פרץ משבר גדול במשפחה, שסחף אליו גם את הילדים. ממשפחה מתפקדת למופת, החלו הבעל והילדים לסבול מהתדרדרות נפשית ותפקודית קשה. האישה, שחשה כי היא מרסקת את משפחתה ונכנסה לדילמה קשה - האם לרסק את המשפחה או להמשיך לחיות בשקר? מצד אחד היא חשה שהזוגיות שלה נגמרה, אך מצד שני פירוק המשפחה השפיע על הילדים בצורה קשה מאוד.
במקרים מעין אלה, מסביר עו"ד מיקי שיפמן, העוסק שנים רבות בדיני משפחה, יש לשאוף להסכם שלום-בית ולחילופין גירושין, כלי מומלץ לזוג שמצוי בצומת דרכים בחייו הזוגיים, אך בכל זאת חושש מלעשות את הצעד הקשה של גירושין. במקרה כזה יוכלו בני הזוג לחתום על הסכם שמורכב משני חלקים:
האחד - חזרה לשלום בית וקביעה של דרכי טיפול בבעיות, כגון טיפול זוגי, משפחתי וכדומה, וחלקו השני של ההסכם קובע כי במידה ויחליט אחד מהצדדים שאינו מעונין יותר בחיים המשותפים, יפנו שניהם למסלול של גירושין בהסכמה, כאשר כל תנאי הגירושין כבר קבועים מראש.
כאשר עורכים הסכמים מסוג זה , מדגיש עו"ד שיפמן, רצוי כי כל אחד מהצדדים ייוועץ בעו"ד מטעמו אשר יבחן את ההסכם בצורה אובייקטיבית, יעיר הערות וייתן דגשים, מאחר שמיד לאחר חתימתו, מקבל ההסכם תוקף של פסק דין בביהמ"ש, ואם ירצה מי מהצדדים לבצע בו שינויים לאחר אישורו יהיה בכך קושי רב ביותר.
בני הזוג כאמור בחרו בדרך זו – והם גרים יחדיו ומגדלים במשותף את ילדיהם.
