"גל עכור מציף עכשיו את כל העולם המערבי. זה התחיל בבריטניה, ארץ שאומרים עליה שהיא מולדת הדמוקרטיה, מולדת של עם סביר במיוחד. העם הזה הצביע במשאל-עם לפרוש מהאיחוד האירופי, שהוא תמרור בדרך הקידמה האנושית, גוף שקם מהריסות מלחמת-העולם השניה הנוראה. מדוע? השד יודע. ממש בלי סיבה. בבחירות בארצות-הברית קרה דבר שלא-ייאמן: אדם שבא משום-מקום נבחר לנשיא. אדם ללא שום ניסיון פוליטי, בריון, שקרן מקצועי, בדרן. זהו כעת האיש החשוב ביותר בתבל, "מנהיג העולם החופשי".

מאמר דעה - אורי אבנרי : גל עכור מציף עכשיו את כל העולם המערבי
מאמר דעה - אורי אבנרי : גל עכור מציף עכשיו את כל העולם המערבי

עכשיו זה קורה בכל רחבי אירופה. הימין הקיצוני נוחל הצלחות כמעט בכל הארצות, ועלול להגיע לשלטון. נשיאים וראשי-ממשלות מתפטרים או נבעטים החוצה. חוץ מאשר בגרמניה ובאוסטריה (שלמדו, כנראה, מהניסיון שלהן) מצליחים הפאשיזם והפופוליזם בכל מקום.

מדוע, למען השם? - אמנם הארצות שונות זו מזו. הזירה הפוליטית שונה בכל מקום. על כן קל למצוא נסיבות מקומיות לתוצאות הבחירות ומשאלי-העם במדינות השונות. אבל כאשר קורה אותו הדבר בכל רחבי העולם המערבי, בעת ועונה אחת בארצות-שונות, אין מנוס מלחפש את המכנה המשותף, לחפש סיבה אחת לכל התופעות האלה.

אני חושב שיש סיבה כזאת: הלאומיות. אנחנו עדים למרד הלאומיות נגד התהליך המוביל לעולם פוסט-לאומי, עולם של איחוד איזורי ואיחוד עולמי. לתהליך האיחוד יש סיבות מעשיות. ברוב תחומי החיים, יש צורך ביחידות גדלות והולכות.

התעשיות ועולם-הכספים מחייבים יחידות גדולות. ככל שהיחידה גדולה יותר, כן ייטב לכלכלה. ארץ בעלת שוק של עשרה מיליון אינה יכולה להתחרות בארץ בעלת שוק של מיליארד. לפני מאות שנים הכריח תהליך זה מחוזות כמו בוואריה וקטלוניה להצטרף לארצות גדולות, כמו גרמניה וספרד. כיום קובעים תאגידים על-לאומיים אלמונים את חייהם של מיליארדים. התאגידים האלה אינם ממוקמים בשום מקום ובכל מקום, הרבה מעבר להבנתם של אנשים פשוטים.

באותה העת התחוללה מהפכה בתקשורת, שיצרה יחידות-ידע גדלות והולכות. לפני 500 שנים לא הכיר איכר אירופי את העולם שמעבר לכפר הסמוך. התחבורה הייתה יקרה, רק לאצילים היו סוסי-רכיבה, לרוב בני-האדם לא הייתה אפשרות לנסוע במרכבה לעיר הגדולה. בגלל אותה הסיבה אי-אפשר היה לשנע סחורות למרחקים. האנשים אכלו מה שניתן היה לגדל במקום. הידיעות הגיעו באיטיות, אם בכלל.

כיום מגיעות הידיעות על תוצאות הבחירות באוסטריה או על שריפת-ענק באוסטרליה לכל אדם בעולם תוך דקות. העולם הפך לכפר אחד גדול. לרוב בני-האדם יש תקשורת אינטרנטית. אדם יכול לשוחח כמעט עם כל אדם אחר על פני כדור-הארץ. מדענים חודרים עמוק לתוך היקום.

בעולם חדש זה, מדינת-הלאום הופכת לכלי ריק – דגל, המנון לאומי מלהיב, נבחרת-כדורגל, בול-דואר (שגם בו משתמשים פחות ופחות).

ואולם, סוף העידן של מדינת-הלאום לא שם קץ ללאומיות. לגמרי לא.

המוח האנושי משתנה הרבה יותר לאט מאשר הנסיבות החומריות. מוח האדם צולע שלושה, ארבעה דורות מאחור. הוא דבק ברעיונות ובאידיאלים שעבר זמנם, בעוד שהמציאות המדינית, הכלכלית והצבאית דוהרת קדימה. הלאומיות המודרנית נולדה רק לפני שתיים או שלוש מאות שנים. זוהי המצאה חדשה יחסית. יש המאמינים שהיא נולדה במהפכה הצרפתית. היסטוריון חשוב טוען שהיא נולדה בכלל בדרום-אמריקה, שם מרדו המתנחלים הספרדים באימפריאליזם של ספרד והגדירו את עצמם כאומות עצמאיות.

על כל פנים, הלאומיות הפכה במהרה לכוח השליט בעולם. בסוף מלחמת-העולם הראשונה התפרקו האימפריות הישנות, ונוצרו תריסר מדינות-לאום חדשות. מלחמת-העולם השנייה השלימה את המלאכה.

מדינת-הלאום עומדת על שתי רגליים: החומרית והרוחנית. הצורך ביצירת שווקים גדולים ובהגנה עליהם בפני שווקים גדולים אחרים היה ברור. פחות ברור היה הצורך הנפשי של האדם להשתייך לקבוצה אנושית.

אורך-ימיו של הצורך הזה הוא כאורך-ימיו של הגזע האנושי עצמו. בני-אדם היו נאלצים לדבוק זה בזה כדי להגן על עצמם מפני חיות רעות ובני-אדם אחרים. היה עליהם לשתף פעולה זה עם זה כדי לצוד ולנטוע. הם חיו במשפחות מורחבות, ואחר-כך בשבטים, ואחר-כך בממלכות וברפובליקות. הצורות החברתיות התפתחו והשתנו במרוצת הדורות, עד שמדינת-הלאום המודרנית באה במקום כל הצורות הקודמות.

לרוב האנשים, הצורך להשתייך לאומה הוא צורך נפשי עמוק. בני-אדם יוצרים תרבות לאומית, לעתים קרובות הם מדברים שפה לאומית. בני-אדם מוכנים למות למען הלאום שלהם. טוב למות בעד ארצנו.

תנועות מודרניות גדולות ניסו להתגבר על הלאומיות לטובת אידיאולוגיות אחרות. הקומוניזם, לדוגמה. לפרולטריון אין מולדת. אך בשעה שברית-המועצות הייתה נתונה בסכנה קיומית, מול התקפת הפאשיזם הלאומני-קיצוני, הקומוניזם הסובייטי נטש את "האינטרנציול" ואימץ המנון לאומי חדש. סטאלין הכריז על "המלחמה הפטריוטית הגדולה". כעבור שנים התפרקה ברית-המועצות בכלל ורוסיה חזרה ללאומנות טהורה, בדמותו של ולדימיר פוטין.

אני סבור שעכשיו אנחנו עדים לתגובה עולמית על האנטי-לאומיות והגלובליזם. בני-אדם אינם רוצים להיות אזרחי העולם, ואפילו לא אירופים או צפון-אמריקאים. אידיאליסטים מעטים צועדים קדימה, אך אנשים רגילים דבקים בלאומיותם. הם רוצים להיות צרפתים, פולנים או הונגרים.

זהו צורך שבא מלמטה. ה"אליטות", בעלי ההשכלה והעשירים יכולים להסתכל קדימה ולחבק את המציאות החדשה, אך בכל מקום דבקים האנשים מ"השכבות הנמוכות" בערכים הלאומיים שלהם. זהו הדבר היחיד שיש להם לחבק. לפרולטריון יש מולדת, אולי יותר מאשר לכל מעמד אחר.

זה נכון אף יותר בארצות שיש בהן מיעוט לאומי גדול. המעמד ה"נמוך" ביותר של האומה השלטת הוא גם המעמד הלאומני הקיצוני ביותר, אפילו פאשיסטי. בשפה עדינה קוראים לזה "פופוליזם".

האם קיימת אותה הנטייה גם בישראל? ועוד איך! אכן, הישראלים יכולים לטעון בגאווה שהם הקדימו את כולם, את ה"ברקזיט" הבריטי ואת בחירת דונלד טראמפ.

ישראל כפופה עכשיו לשלטון הימין הקיצוני, ימין השונא זרים, המתנגד לשלום, השואף לסיפוח. הממשלה כוללת פאשיסטים, שאינם טורחים עוד להסוות את עצמם. לפעמים נדמה שבנימין נתניהו ממש אדם מתון בהשוואה לאוהדיו ולבעלי-בריתו.

מדינת-ישראל הוקמה על-ידי הציונות, תנועה מהפכנית ששרדה אחרי שרוב התנועות המהפכניות האחרות של המאה ה-20 פסו מהעולם.

הציונות הייתה תנועה לאומית בלי לאום. מייסדיה נאלצו להמציא אומה שלא הייתה קיימת. היה עליהם להפוך עדה אתנית-דתית, ששרדה במשך אלפי שנים בעולם משתנה, לאומה מודרנית. מייסדי הציונות ראו בזה את התשובה היחידה לאנטי-שמיות, הבת-הממזרה של הלאומיות האירופית המודרנית.

אפילו על שם האומה הזאת יש ויכוח. האם זו אומה יהודית? אומה עברית, כפי שאחדים מאיתנו מעדיפים לקרוא לה? אומה ישראלית? אם כך ואם כך, מה ביחס למיליוני היהודים בעולם, שאינם חולמים לעלות לארץ? ומה ביחס ל-20% מאזרחי-ישראל שאינם יהודים, הטוענים שהם שייכים לאומה אחרת, האומה הפלסטינית, שאין לה (עדיין) מדינה?

על הקרקע המתהפכת הזאת צמחה לאומנות יהודית-עברית-ישראלית שהיא חזקה ותוקפנית יותר מרוב האחרות. לא בישראל ולא בכל מקום אחר בעולם יש סיכויים לתנועה מתקדמת, שוחרת שלום, אם היא נחשבת לאנטי-לאומית.

האמנתי בכך כל חיי. הגדרתי את עצמי תמיד כאדם לאומי. אני מאמין שאין סתירה בין הלאומיות והבינלאומיות. להפך. הרי, המושג "אינטרנציונל" פירושו שיתוף-פעולה בין לאומים.

כישראלי לאומי אני מאמין בזכותם של לאומים אחרים לטפח את ערכיהם הלאומיים. פירוש הדבר קודם כל שאני רוחש כבוד ללאומיות של האומה הפלסטינית, והכרה בזכותה למדינת-לאום משלה, לצד ישראל. אין כוח בעולם שיצליח למנוע זאת לאורך ימים.

תנועת-השלום הישראלית צריכה להציג קודם כל את תעודתה הלאומית. אכן, אנחנו התנועה הלאומית האמיתית. אנחנו רוצים שישראל תפרח בשלום ובביטחון, בעוד שהלאומנים-כביכול שבשלטון מובילים אותנו לאסון. אל נניח לפאשיסטים לגנוב מאיתנו את הלאומיות.

יש המעדיפים לקרוא לעצמם "פטריוטים". אבל "פטריה" פירושה ארץ-אבות, וזה אותו הדבר. כישראלים לאומיים, עלינו לשאוף לסולידריות בין כל הלאומים במרחב שלנו, ולהצטרף למצעד האנושות לקראת סדר עולמי שבו יוכלו לפרוח האומות כולן.

הייתי מייעץ לכל התנועות-האחיות שלנו ברחבי העולם לעשות כך גם הן. כך נשבור את הגל העכור המאיים כעת להציף את כולנו."

BLOG COMMENTS POWERED BY DISQUS