חוק התכנון והבנייה במתכונתו הנוכחית, מחייב קיומם של תנאים הכרחיים לצורך אישור תכנית בנייה והוצאתה אל הפועל. לדוגמא, תכנית בניה העולה על מספר מסויים של יחידות דיור חייבת לכלול בין היתר גם גן ילדים, מתקן טיהור שפכים, כבישי גישה רחבים ועוד.
במסגרת הצעת התיקון לחוק (סעיף 145 לחוק התכנון והבנייה), היזם יוכל להגיש בקשה לשינויים בתכנית לועדה המחוזית, ולזו תהיה מחויבת לענות בתוך 45 יום. במידה ותתעכב או לא תעמוד בזמנים, תעבור הבקשה ישירות לועדת משנה של המועצה הארצית לתכנון ובנייה. זו תוכל להחליט בעצמה על ביטול חלקים תכנוניים מהותיים שלא היו עוברים את אישור הועדה המחוזית. החלטה זו תייצר עומס כבד נוסף על הועדות המחוזיות שלא יוכלו לעמוד במסגרת הזמנים הנוקשה שהתיקון לחוק מציע.
התוצאה תהיה שהחלטות קריטיות בנוגע לתכניות בנייה יתקבלו בצורה לא יסודית ופזיזה וללא שיתוף ציבור.
היבטי תכנון מהותיים שכיום מעוגנים בחוק, כמו שירותים שונים, כבישי גישה, גנים, פארקים או מוסדות ציבור, יוכלו להתבטל מתכנית הבנייה ולאפשר תכנון לקוי של אלפי יחידות דיור ומאות שכונות חדשות, שיקומו בעשורים הקרובים בישראל. מאחר שאותם תנאים הכרחיים הינם חסרי רווח כלכלי ליזמים, השינוי בחוק יפתח צוהר ללחצים רבים על מוסדות התכנון מצד היזמים. כך שהשינוי יקל על היזמים בביצוע תכניות הבנייה אך מנגד אינו מבטיח לציבור תנאי מחייה ומגורים ראוייה הכוללים את כל השירותים הנלווים הנדרשים.
מור גלבוע, מנכ"ל מגמה ירוקה: "מהלך זה הנו חלק מתהליך מגמתי של הפיכת מערכת התכנון לגוף רשלני ופזיז שלא מתכנן בראייה כוללנית ולטווח הארוך. בניה חסרת תשתיות ציבוריות כגון כבישי גישה, גני ילדים, טיפת חלב וקופות חולים מוכרת כבר ממספר פרויקטים גדולים, בינהם חריש ומספר שכונות חדשות בבית שמש, ראש העין ועוד, כתוצאה ממערכת תכנון רוויה במנגנונים עוקפי בירוקרטיה. אנו דורשים מהממשלה לעצור את רפורמת התכנון הרשלנית והפזיזה הזו ולפעול למען תכנון ארוך טווח, הכולל בתוכו את כל השירותים העירוניים והחברתיים הנדרשים למגורים והכרחיים לפיתוח ההון האנושי העתידי של מדינת ישראל".