דיון סוער התקיים הבוקר בוועדה המחוזית דרום, בו לראשונה איחדו כוחות בדואים מהיישובים בנגב המזרחי יחד עם תושבי ערד ואזורה. יחד, השמיעו קול אחיד של התנגדות רחבה ורבת עוצמה נגד הקמת המכרה בשדה בריר.
רשמית עסק הדיון ב"תוכנית מתאר ארצית לכרייה וחציבה", ואולם בפועל, שלט בו הוויכוח על הקמת המכרה בשדה בריר. מול משרד התשתיות המצדד בעקביות באישור הקמת המכרה, ניצבו נציגיהם של משרד הבריאות, המשרד להגנת הסביבה, ומשרד הביטחון, המתואמים בהתנגדות לאישור.
בדיון בלטה קבוצה גדולה וקולנית של פעילים מערד ("רוצים לחיות ללא מכרות") וסטודנטים מ"מגמה ירוקה" ששילבו ידיים עם נציגי הכפר הבלתי מוכר אל פורעה. פעילים אלו חוללו יחדיו סערת צעקות באולם הוועדה ואילצו את היו"ר דוד לפלר להזהיר שוב ושוב כי יאלץ להפסיק את הדיון. בהמשך, נאלץ לפלר לקצר את הדיון בין משרדי הממשלה ולאפשר לפעילים להציג את טענותיהם.
ניסן בן חמו, ראש העיר ערד הוביל את המחאה והדגיש בדבריו את הסיכונים הבריאותיים והכלכליים הנשקפים לערד: "אני מרגיש בסיוט קפקאי מול הבירוקרטיה. זה נוגע לחיים של כל אחד מאתנו. ל- 29 אלף תושבים בערד וכ- 31 אלף תושבים בסביבה. סה"כ כ-60 אלף אנשים. חוות הדעת של פרופ' גונתן סאמט ברורה: המכרה יסכן את ערד, את אל פורעה ואת כסייפה ואת החיילים בסביבה. זו תוכנית חצי אפויה שמישהו דוחף בטירוף קדימה, חרף כל ההתנגדויות. מה המירוץ הזה? תנו לנו לחיות חברים!". לעמדת בן-חמו הצטרף גם ראש המועצה המקומית כסיפה סאלם אבו רביעה.
עבד אלכרים אבו רביעה, מראשי הפעילים בכפר הבדואי אל פורעה, מחאה על ההתעלמות הבוטה מתושבי הכפר: " מאז קום המדינה אנחנו מוזנחים וגם בדיון הזה אנחנו בכלל לא מוזכרים. מזכירים מחצבות ולא מזכירים תושבים. אני עבדתי במכרות ומכיר אותם היטב. עושים שם הצגה כאילו הכל נקי. אל תעבדו עלינו בעיניים!. את אל פורעה בכלל לא מזכירים. אותנו אפשר להעביר בקלות. לטייקונים יש יותר מידי כוח ואם היו רוצים, היו מעבירים ממקומה גם את ערד".
מוחמד אבו גודה, תושב אל פורעה תבע לדעת מהי החלופה המוצעת לתושבי כפרו: "המכרה הזה הולך לקום בדיוק על ביה"ס של אל פורעה בו לומדים 2,500 תלמידים. מתכננים לעקור אותנו ולא אומרים לנו מה החלופה. יש לנו תביעות בעלות באדמות הכפר ואנחנו לא מוכנים לעבור. אני מבקש לא לעקור את התושבים שלנו ואת הילדים שלנו".
ד"ר שרית עוקד, תושבת ערד, יו"ר עמותת "רוצים לחיות ללא מכרות", התמקדה בצורך לבחון חלופה לכרייה: "במסמכי התכנית לא נבחנה חלופת האפס שמשמעה להפסיק לכרות פוספטים בישראל. בארה"ב החליטו להפסיק לייצר פוספטים. בישראל החליטו להגדיל את ההפקה ב- 20%. אנחנו רוצים להמשיך לחיות בערד, ולא במדינת גדרה-חדרה. אנחנו מבקשים לחיות, זה הכל".
שמוליק דוד, שתיל: "הממשלה החליטה להכיר באל פורעה לפני שנים. לאל פורעה יש סמל יישוב משנת 2008 והוכנה לה תכנית מהמעמיקות והרגישות שיש. שנתיים ישבו התושבים עם המתכננים. התושבים סמכו על מערכת התכנון ונתנו בה אמון. ומספטמבר 2011 התוכנית לא מקודמת כי יש אינטרסים כלכליים שבולמים אותה. התושבים מיואשים ואיבדו אמון בכם, ובאנשי הועדה המחוזית".
