בתקופה האחרונה נתקלנו במקרים רבים בהם מתגרשים, בעיקר גברים, לא עומדים בעומס הכלכלי, נאלצים בשל כך לעבור להתגורר ביחידות דיור קטנות או חוזרים לאחר שנים של עצמאות כלכלית להתגורר אצל ההורים, נקלעים לחובות גדולים ולזה מתווסף כמובן הגעגוע לילדים שלהם אותם הם רואים רק לעיתים רחוקות אם בכלל.
החוק, מערכת המשפט האזרחית והרבנות בישראל צריכים להתחיל להפנים את המצוקה בקרב הגברים שמתגרשים, ולחשוב איך להגיע לתוצאה אחרת במסגרת הליך הגירושין שאינה מחייבת מתגרשים רבים להפוך בין רגע להיות פושטי רגל, חסרי עונים והורה שולי.
כך למשל מחייבים כיום בישראל של 2016 בתי הדין הרבניים בעלים בתשלום סכום הכתובה שכתבו ביום חתונתם. אותו סכום עתק שלעיתים ביקשו לכתוב רק כדי להרשים את האורחים בחתונה ובמחשבה שלא יזדקקו לפתוח את הכתובה לעולם. כמובן שהסטטיסטיקה מלמדת אחרת, שיעור המתגרשים בקרב זוגות נשואים מתקרב עוד מעט ל- כ-50% ולשם כך יש לבצע היערכות שונה אצל זוגות המתחתנים היום.
דוגמה נוספת וחמורה של גירושים שגרמו לעוול חמור לאב המשפחה, הוא מקרה שבו אב המשפחה היה ההורה העיקרי בבית והמטפל העיקרי בילדים. האב שטיפל בילדיו במסירות ואפשר לאשתו לפתח קריירה אקדמית, נחרד לגלות כי היא בוגדת בו ודורשת ממנו לעזוב את הבית. במקרה זה המשמורת על הילדים עברה לאם באופן מלא כשבנוסף, האב נדרש לשלם מזונות גבוהים שהשאירו לו סכום מגוחך למחייתו של פחות מ-7,000 שקלים בחודש, זאת בזמן שאשתו מתפרנסת מעל ל-30 אלף שקל בחודש ובמצב נורמאלי היתה מחויבת לסייע לגרוש שלה ולא להיפך.
במקביל לאי השוויון בין מתגרשים למתגרשות בנושא משמורת על ילדים ותשלום מזונות בהתאם לדין האישי גברים הנמצאים בהליך של פרידה וגירושין בישראל סובלים בצורה חמורה ממצב של תלונות שווא כנגדם במשטרת ישראל והוצאת צווי הגנה כוזבים. במסגרת הליכך הגירושין מקבלות לעיתים נשים עצות אחיתופל שקוראות להן להתלונן כנגד הבעל על מנת להפעיל עליו לחץ לעזוב לאלתר את הבית המשותף ו/או להסכים לתנאים המוצעים להם במסגרת המשא ומתן לקראת סיכום תנאי הגירושין.
מתגרשים רבים סובלים מלילות מיותרות בתאי מעצר, צווי הרחקה מהבית ופגיעה בשמם הטוב, בשל תלונות שווא שרובן ככולן אינן נחקרות ונסגרות מהסיבה "אין עניין לציבור" ו/או מ"חוסר ראיות" ונשארים ככתם לגבר במשך שנים כי מישהו שכח לציין בעת סגירת התיק במשטרה לרשום מ"חוסר אשמה". המתלוננות מראש יודעות כי לא ייענשו על כך שהעלילו עלילות שווא והגישו תלונות כוזבות, והכל רק על מנת לקדם את האינטרסים שלהן.
תהליך גירושין הוא הליך קשה שבחלק מהמקרים הוא מחויב המציאות בשל מערכות יחסים שהתפרקו. לא יעלה על הדעת כי לרבים מהזוגות בישראל אין את היכולת הכלכלית לבצע הליך גירושין, דבר שמשאיר אותם במערכת יחסים לא בריאה שיכולה לגרום נזק לבני הזוג ולילדים.ההמלצה הגורפת למתחתנים היא להקדים תרופה למכה, גם אם ההערכה הבריאה והנכונה בתחילת מערכת יחסים, היא כי מכה זו לא תבוא.
הסכם ממון לפני החתונה יכול למנוע חלק ניכר מפשיטות הרגל של מתגרשים ויתרה מכך, יחסוך זמן, כסף והמון עוגמת נפש ברגע של גירושין.
במקרה של הסכם ממון, בני הזוג פשוט יממשו הסכם זה ובכך יחסכו לעצמם הוצאות משפטיות מיותרות שנופלות על כתפי המתגרשים והמתגרשות, דווקא בתקופה שממילא מקדמת הוצאות רבות.
יציבות בחיי הנישואים היא מתכון די ודאי ליציבות כלכלית לטווח הארוך, במקרה של גירושין, הסכם ממון ודו שיח המקדם עד כמה שאפשר שוויון בין המתגרשים, יוביל למצב שבו יותר מתגרשים יוכלו להמשיך את חייהם בכבוד ובאופן תקין, על מנת לאפשר להם להתנהל טוב יותר כהורים ולהמשיך בחייהם בצורה סבירה, גירושין הם לא תהליך שבהכרח צריך למוטט כלכלית מתגרש או מתגרשת.• הכותבת היא עורכת דין העוסקת שנים רבות בגירושין בעלת משרד עו"ד ונוטריון
