סוהר שהפך לסיעודי בעקבות פריצת דיסק שאירעה בדרכו לעבודה, הוכר על ידי משרד הביטחון כסובל מנכות בשיעור של 60% - אך במשרד הביטחון טענו כי אחריות המשרד היא רק על שליש מנכותו. הסוהר, המיוצג ע"י עו"ד דוד פייל, ביקש לערער על גובה הנכות, ועל שיעור אחריותו של משהב"ט, אך אז, באופן חסר תקדים, נשללה מהנכה גם ההכרה הראשונית בנכותו, ועימה שלל הזכויות מהן נהנה עד כה.
המומחה הרפואי מטעם משרד הביטחון, אשר בחן את מקרהו של הסוהר בתביעתו הראשונה, טען לפתע, כי הגיע למסקנה שטעה בהענקת ההכרה בנכות בחוות דעתו המקורית.
על סמך חוות דעת מחודשת זו, הפסיק משרד הביטחון באחת את טיפולו בנכה - וכל ההטבות, הזכויות והטיפולים מהם נהנה הסוהר לשעבר, נשללו ממנו לאלתר.
"נראה שעצם הגשת הערעור הכעיסה את המומחה מטעם משרד הביטחון, שהחליט להפוך את חוות הדעת שלו עצמו, מבלי לבדוק כלל את התובע, וכמובן ללא שינוי בנסיבות", טען עו"ד פייל, בערעור אותו הגיש לביהמ"ש השלום בראשון לציון, המשמש כערכאת ערעור להחלטות קצין התגמולים. "מדובר בחוות דעת מדהימה ברשעותה, ללא כל בסיס עובדתי, מלבד כעסו של המומחה" טען עו"ד פייל.
בערעור דרש עו"ד פייל שהתנאים שנשללו מהנכה יוחזרו לו, ואף יועלו. כמו כן, דרש עו"ד פייל מביהמ"ש להורות למשהב"ט לפצות את הנכה על הסבל שנגרם לו בתקופה שבה נשללו ממנו ההטבות.
כבוד השופטת צביה גרדשטיין-פפקין קיבלה את הערעור, ופסקה כי קצין התגמולים לא יכול היה במקרה זה לשנות את דעתו, משום שלא הייתה לו לכך כל עילה. לפיכך, נקבע כי נכותו של הסוהר תוכר מחדש – וכי על משרד הביטחון לבחון מחדש את שיעורה ואת שיעור ההשתתפות שלו בה. כמו כן הטילה השופטת גרדשטיין-פפקין הוצאות משפט על משרד הביטחון.
הסוהר, תושב ראשון לציון כבן 40, סבל מבלט דיסק. בתביעתו נטען שכשיצא לעבודתו באחד הימים, התכופף להרים צרור מפתחות שנפל מידו, ונתקף בכאב גב פתאומי וחזק, שהקרין לרגליו. הוא פנה לבית החולים, שם התגלה בקע בדיסק, ובעקבות כך הוא נותח, ועבר כריתת דיסק. טרם כניסתו לניתוח, נכתב בדו"ח הניתוח בין היתר כי "הפגין שיתוק מלא של שתי רגליו".
אך במשרד הביטחון לא מיהרו לקחת אחריות מלאה על האירוע, ובהחלטת קצין התגמולים, אמנם הכירו בסוהר כנכה מערכת הביטחון, אך נטען בה כי חלקו של משרד הביטחון כמעסיק בנכות עצמה עומד על שיעור של 30% בלבד – ויתר האחריות לכך היא של הסוהר עצמו – ולפיכך הסכימו להעניק לו הטבות נמוכות מאד.
הסוהר ניסה לשנות את ההחלטה, והגיש ערר לקצין התגמולים, באמצעות עו"ד דוד פייל. הוא לא תיאר לעצמו כי עצם הגשת הערר עלולה לשלול ממנו את זכאותו לחלוטין.
לדברי עו"ד פייל, במקום לדון מחדש בשיעור הנכות של הסוהר לשעבר, ובחלקו של משרד הביטחון באחריות לה – בחר משרד הביטחון, לבטל לחלוטין את ההכרה בסוהר, ולשלול את כלל ההטבות שניתנו לסוהר – את רכבו, את גמלתו, ואת שאר ההטבות שלהן היה זכאי כנכה מערכות הביטחון.
בערעור שהוגש על ההחלטה החדשה של קצין התגמולים טען עו"ד פייל, כי "נראה שעצם הגשת הערעור הכעיסה את המומחה מטעם משרד הביטחון שבדק את הסוהר, אשר החליט להפוך את חוות דעתו שלו עצמו, מבלי לבדוק כלל את התובע, וכמובן ללא כל שינוי בנסיבות".
המומחה הסביר בחוות דעתו החדשה, כי הקשר בין הפגיעה לאירוע התאונה – שאותו קבע באופן ברור קודם לכן – נקבע "מחמת טעות". לטענת עו"ד פייל, מדובר בחוות דעת "מדהימה ברשעותה, ללא כל בסיס עובדתי, מלבד כעסו של המומחה".
"ההחלטה ניתנה בניגוד לדין"
עו"ד פייל טוען עוד, כי החלטתו החדשה של קצין התגמולים ניתנה שלא כדין. לדבריו, על פי סעיף 35א' לחוק, על מנת שקצין התגמולים יוכל לבטל החלטה שנתן, נדרשת אחת מהשתיים: או שההכרה הושגה במרמה – טענה שאינה נטענת במקרה זה – או לחלופין, שנתגלתה ראייה חדשה. גם כאן, לא נטען בשום מקום כי הראיות במקרה השתנו .
לאור זאת, טען עו"ד פייל כי על משרד הביטחון לחזור בו מהחלטתו החדשה, ולהחזיר את ההכרה בפגיעתו של הסוהר, "פגיעה שללא ספק מהווה תוצאה ישירה של אירוע התאונה, כפי שנקבע במסגרת ההחלטה הראשונה", דברי עו"ד פייל.
כבוד השופטת צביה גרדשטיין-פפקין מביהמ"ש השלום בראשון לציון קיבלה את ערעורו של הסוהר וקבעה, כי "קצין התגמולים אינו רשאי לשנות את החלטתו, על בסיס טענה כי ההחלטה הראשונה ניתנה על ידו בטעות".
