ביום השני של כנס היסוד של המרכז למשפט יהודי ודמוקרטי שנפתח השבוע בפקולטה למשפטים בבר אילן, התקיים מושב שעסק בעיצוב חוקתי בחברות מפוצלות. המתדיינים עסקו במתחים הקיימים ובפתרונות האפשריים בתחומים כמו: תהליך יצירת חוקה ומידת הנוקשות שלה, הפרדת רשויות, ויישוב סכסוכים חוקתיים.
פרופ' גדעון ספיר, מהפקולטה למשפטים, אוניברסיטת בר-אילן היה ראשון הדוברים. "חוקה מטרתה ותכליתה להגן על עצמנו מפני עצמנו בתחום הערכים והזכויות. אנו יודעים מה נכון ולא נכון. אנחנו מעוניינים להגן על עצמנו מפני עצמנו. הבעיה היא איך מצליחים לייצר חוקה בהיעדר הסכמה" אמר. פרופ' ספיר הוסיף כי הדרך להשגת הדברים היא באמצעות יצירת חוקה עמומה שמאפשרת פרשנות כזו או אחרת. המשמעות היא העברת מרכז הכובד מהפוליטי למשפטי.
המושב "מדינת לאום, מיעוטים, שוויון וזכויות" עסק בשאלות, האם מדינה המגדירה עצמה "יהודית ודמוקרטית" יכולה לקיים באופן מלא את המחויבויות הנובעות מערכי הליברליזם, הדמוקרטיה החוקתית והמשפט הבינלאומי? האם ניתן לנסח מודל של אזרחות שוויונית שיהלום את הדואליות החוקתית הישראלית? מה ההשפעה של ריבונות אתנו-לאומית על זכויות קבוצתיות, מעמד מיעוטים, והאפשרויות המוסדיות להבניית יחסים הוגנים בין קבוצות רוב ומיעוט?
ד"ר אביעד בקשי, ראש המחלקה המשפטית, פורום קהלת למדיניות אמר כיישראל היא מדינת לאום יהודית שמחויבת לזכויות האדם של כל אזרחיה. הגישה המקובלת על הזרם המרכזי הציוני – יש לשמור על זכויות כל האזרחים ובכלל זה אזרחי המיעוטים.
ד"ר מיטל פינטו, בית הספר למשפטים, המרכז האקדמי כרמל אמרה כי התפיסה היא שזכויות קבוצתיות הן סכנה לדמותה היהודית של ישראל. ישראל מכירה בעיקר ואולי רק בזכויות קבוצתיות שהן "רחוקות מהעין ורחוקות מהלב". הכרה בזכויות קולקטיביות במרחב הציבורי המשותף לערבים ויהודים לא פוגעת במאומה בדמותה היהודית של ישראל.
ד"ר מנאל תותרי-ג'ובראן,הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת בר-אילן עסקה בהשפעת הזכויות הקבוצתיות על מיעוט בתוך מיעוט והיחס בין הענקת זכויות קבוצתיות אלו למחויבותה של המדינה הליברלית - ובהקשר הזה היהודית - להגן על זכויות תתי קבוצות בתוך המיעוט הערבי.
" אי אפשר לדבר על מיעוט לאומי כמקשה אחת ויחידה. בתוך מיעוט זה יש עוד מיעוט ויש דינמיקות קבוצתיות חשובות ובעייתיות בעקבות הענקת זכויות קבוצתיות.
" לעתים קרובות דווקא הענקת אוטונומיה קהילתית יכולה להעצים מתחים פנים קהילתיים ולפגוע בפרטים ותתי קבוצות בתוכן, הזקוקות להגנה של המדינה. בהקשר הזה אני מוטרדת מפני שימוש לרעה בזכויות הקבוצתית ככלי להתנערות המדינה ממחויבותה להגן על הקבוצות השונות בתוכה. החשש שלי הוא מפני שימוש במותג "זכויות קבוצתיות" לקידום מעשים אנטי ליברלים ופגיעה בפרטים ובקבוצות מיעוט בתוך מיעוט" אמרה.
המושב השישי של הכנס, "דת וחילוניות במרחב הציבורי" עסק בשאלות הנוגעות לכלים השיחניים, הנורמטיביים והמוסדיים באמצעותם מתמודדת המדינה עם הזיקות והמתחים בין דת וחילוניות, הנשגב והרציונלי, המוחלט וההומניסטי.
פרופ' מארי אן קייס מאוניברסיטת שיקגו התייחסה למושג יהודית ודמוקרטית בהיבט דת וחילוניות במרחב הציבורי. לדבריה, גם היום נשים מודרות ממסורות דתיות. חלק מהדוגמאות באות לידי ביטוי בישראל, כגון נושא זכויותיהן של נשות הכותל, הפרדה במדרכות: "אני רואה מתח אפשרי בין הדת היהודית לבין הדמוקרטיה בעיקר בתחום זכויות הנשים והמיעוטים".
פרופ' דניאל סטטמן מאוניברסיטת חיפה: "הדת נתפסת ככפייה. מאמינים מרגישים לפעמים מודרים במרחב הציבורי. אם הם ירצו לקחת מגבלות על עצמם זה בסדר, אבל כשהם רוצים לכפות - זה לא. הם מרגישים קצת מודרים כי יש להם רק מרחב אישי".
ד"ר לינא שלאימה מאוניברסיטת תל אביב אמרה כי בישראל דברים השתנו במהלך השנים. "לפני שלושים שנה כל שבת היו הפגנות גדולות בפתח תקווה שהתדרדרו לאלימות בבית קולנוע היכל כי הוא הקרין סרטים בליל שבת. אנחנו התרחקנו מאוד מזה, לא ניתן להעלות על הדעת שמשהו כזה יתרחש היום. ליהודים רבים השבת הפכה ליום קניות, מה שלא היה קיים לפי 35 שנה.
"הקהילות מעוניינות בשיפור החיים במרחב שלהם ופחות של האחרים. זה מעניין כי במקום שיש מרחב משותף - לדוגמה בצבא -שם ניתן לראות מצב הפוך, מגמה הפוכה. יותר דתיים ביחידות והם מביאים תביעות משלהם למרחב הציבורי".
