"הלל הזקן אמר לאיש אשר ביקש ללמוד את התורה על רגל אחת, כי ניתן לתמצת במשפט אחד את תורת ישראל: "ואהבת לרעך כמוך". לגבי המתנדבים, אפשר להוסיף שאהבתם לזולת עולה על אהבת עצמם. מהי ישראל? ארץ קטנה, אדמה סרבנית. מים בלחץ. עַם לבדו ישכון, בסביבה שאינה מפנקת. מה הוא אפוא סודה?
סודה - בְבַנֵיה ובבנותיה. בהון אנושי היודע להתרומם, לתרום ולהעניק. אני עובר לאורכה ולרוחבה של הארץ המיוחדת שלנו ומבקר בשניים שלושה יישובים כמעט מדי שבוע. בליבי אני חש עצמי כקולומבוס. כל ביקור ברחובה של עיר, בבית ספר, בשדה, במעבדה נראה לי כגילוי של ארץ חדשה.
באף ביקור לא שמעתי את המילה "לא". לא שמעתי "לא" כשצריך מתנדב. לא שמעתי "לא" כשנדרש לעמוד מול סכנה. ולא ראיתי היסוס כשצריך להציל פעוטה מבית בוער. התנדבות כזו אינה אייטם בחדשות. החדשות בדרך הטבע עסוקות בתאונות היום. אני פונה לערוצי התקשורת, לתת יותר מקום לתמונות מרהיבות אלו. לספר על האנשים העושים למען זולתם. לספר את הסיפורים המרגשים שלהם – בכישרון שלכם. על המתנדבים העומדים על משמר הזכויות החברתיות. של מיעוטים. של קבוצות חלשות. על אנשים הניצבים מול נפגעי אלימות. מול תקיפה מינית. ועל המסייעים למשפחות עוני ובני נוער במצוקה. אנשים אשר ברגע גורלי, מופיעים ומצילים חיים.
פעם ישראל נחשבה כארץ מקלט. כאין ברירה. היום היא ארץ מושכת. ארץ ברירה. אנשים כמוכם הם נותני הכתף לשינוי הזה. קשה לאמוד מידות של התנדבות. היא מהבהבת באור שהצלחתם להצית בעיניים כבויות. בברק החדווה שהשבתם. בתקווה שנטעתם. ולעיתים גם בחיים חדשים שהענקתם." אמר פרס.
