מטרני משתמשת במצע האינטימי של הסדין או הציפה כדי להעלות עליו מציאות מפוררת, חלקה לקוחה מן החדשות, חלקה הפכה למעין הזיה או סיוט החוזר על עצמו. פירורים של זהות מזרחית ניתנים לזיהוי בסגנון הלבוש החרדי-מזרחי, בדיוקן הסבתא מלוב ובתמונת ילדות של האב שעלה מאיסטנבול. לצד אלה מתערבלות סצנות פוליטיות טעונות רגשית ואלה נפגשות בסצנות בייתיות של חיי משפחה. צעצועים-ילדים, בובות ובגדים, מפגינים נוכחות ומוסיפים "כאוס" ל"סדר".
לצד עבודות הסדינים מציגה מטרני גם ציורים שנעשו באמצעות שעווה, המעלים גם הם מקטעי מציאות הפוגשים אלה באלה ללא רצף פנימי. מטרני מעדיפה תמיד לפגוש במצע מטופל ולא להתחיל מנקודת-אפס: רפרודוקציות של יצירות אמנות מפורסמות משמשות לה מצע נוסף לעבודות רישום המתערבבות בסצנה המוכרת ומחדירות לתוכה מציאות מזמן אחר ומעולם פרובלמטי וכאוטי.
אוצרות וטקסט: טלי תמיר
