התערוכה, באוצרותן של דנה ניצני ועדי לם, מציגה חמישה פרויקטים אמנותיים. בעקבות המלחמה והפיכתו של האזור לחזית נוצרה "החממה הצפונית" כמעבדת יצירה ייחודית: בתוך מציאות שמשתנה תדיר ומשפיעה באופן דרמטי על אורח החיים, הוזמנו המשתתפים להתבונן מחדש על המקום המשמש עבורם בית. בטכניקות של ציור, פיסול ומיצב מעניק כל יוצר ויוצרת ביטוי אישי להשתנות הנוף — לעיתים בהתייחסות לנוף הגיאוגרפי הקונקרטי ולשאריות שנאספו ממנו, ולעיתים במבט מופשט יותר הנוגע בנוף הפנימי ובגוף המשתנה אף הוא עם המקום.
"הפרויקט, שהחל לפני כשנה, התקדם בשני נתיבים מקבילים: עבודה אישית של כל אמן בסטודיו שלו, לצד מפגשים קבוצתיים שחידדו את התמה המשותפת וחיברו בין חברי הקבוצה. למרות שהתהליך נעצר מספר פעמים בעקבות המצב הביטחוני, בחרנו והצלחנו להמשיך, לאסוף את השברים וליצור תערוכה עשירה ומגוונת. תחושת הערעור הפכה לחלק מהותי מליבת הפרויקט, והאמנות שימשה עבורנו מקור כוח, כלי ביטוי ולעיתים מפלט מהמציאות המורכבת. כשהמציאות מרגישה כמעט בלתי אפשרית, היצירה המשיכה להתקיים ולהוות אי של משמעות" — דנה ניצני, מנחת "החממה הצפונית" ואוצרת שותפה בתערוכה.
שולחנות, דיוקנאות ועמוד שבור
אורלי הומל מציגה את "שולחנות", מיצב פיסולי המפגיש בין שני שולחנות שנוצרו בתקופות זמן שונות ומגלמים רעיון משותף של מפגש אנושי והתכנסות קהילתית: השולחן התחתון הוא דולמן — מבנה אבן קדום המקושר למנהגי קבורה ולתפיסות קוסמולוגיות, ומהווה עדות לנוכחות אנושית באזור לפני כ-4,000 שנה — ומעליו מוצב במהופך שולחן עץ המזוהה עם קק"ל.
אורי סעצ'י מציג ב"מקום" סדרת ציורי שמן ובהם דיוקנאות עצמיים במרחב הביתי. מבטו נע בין פנים לחוץ: הוא מתבונן בגופו לצד הנוף הנשקף מהחלון, ובאופן שבו שניהם מתעצבים ומשתנים בצל המלחמה המתמשכת. אסנת וייס שושן יצרה ב"עמוד ושברו" עמוד בטון כבד המשתלב בין עמודי התמיכה של הגלריה, אלא שחלקו העליון שבור — עקבה לחוסר היציבות ולאי-הוודאות. הצצה בעינית שבעמוד מגלה בתוכו תמונת עולם מהופכת, "קמרה אובסקורה", שההיפוך האופטי בה מהדהד אובדן במשפחתה בשבעה באוקטובר 2023.
שברי זכוכית מבתים שנפגעו
נועה הגלעדי מציגה את "הדף", מיצב פיסולי המחבר בין שברי רעפים וזכוכיות. בין אזעקות וירי טילים ליקטה שיירים מבתים שנפגעו במלחמה, ואת השברים היא מאחה בתנור. "אחת מתכונותיה הייחודיות של הזכוכית היא יכולתה להישבר ולהתאחות שוב ושוב", נכתב בהודעת התערוכה. גל מקליין מיטשל מציגה מיצב פיסולי שבבסיסו בד שיפון שיצקה בפוליאסטר ומתחה על מסגרת המשולבת בסיבי זכוכית — טכניקה שפיתחה בעצמה, המשמרת את איכויותיו העדינות והשקופות של הבד ובה בעת מעניקה לו גוף קשיח.
"הפרויקט מהווה מרחב של ביטוי אמנותי לאמנים מהפריפריה הצפונית, שחשוב שישמיעו את קולם. התוצאה היא תערוכה מגוונת, עשירה ומרתקת, המזמינה את הקהל לקחת חלק בחוויה ולמצוא בה משמעות" — עדי לם, אוצרת שותפה בתערוכה.
