הציונות, הסוציאליזם והלאומיות הישראלית, שהו אצל ברל כצנלסון תחת אותה מטרייה, תוך הקפדה על ערכי דמוקרטיה, סובלנות והתנגדות לאלימות פוליטית, דיקטטורה ובולשביזם. ברל, האידאולוג הפרגמטי של תנועת העבודה, התנגד התנגדות עקרונית לחלוקת הארץ, ראה בהתיישבות את הבסיס לקיומה של המדינה, אך בד בבד הבין שאין מנוס, אלא להתפשר ולקבל את תכנית החלוקה כאילוץ קיומי. כלל הברזל שלו היה: "סוף מעשה במחשבה תחילה".
איש לא יכול לדבר בשמו של ענק רוח ומעש כברל כצנלסון. אך בהבנת דרכי חשיבתו ומתוך לימוד תורתו, ניתן לשער שכמו רבים מאנשי הימין היום, הוא היה נוטה לראות את היישות הפלסטינית כ"המצאה מלאכותית" וכמכשול בפני התפתחותה של ישראל. אך כפי שהתנגד לתוכנית החלוקה ובסוף הסכים להתפשר איתה, סביר להניח שלאחר בחינה יסודית של החלופות, ברל היה מכיר במדינה פלסטינית ולחיות עמה בדו קיום מדיני, כלכלי וחברתי.
בנושא "צוק איתן" היינו שומעים את ברל מצליף, בחדות לשונו, כי לא יוצאים למערכה כתגובה לגירוי, אלא יש להגדיר לה מטרות ויעדים ריאליים כאשר העם מלוכד ומבין מהם היעדים. הוא היה מזכיר למנהיגים כי "יושרה, אמינות ואמון הדדי – הם בסיס למנהיגות וליכולת לקבל החלטות קשות".
כנראה שברל היה מזדהה עם מפעל ההתנחלויות, כחלק מההתיישבות בארץ ישראל שהיא מאבני היסוד של קיום המדינה, אך במאזן הכולל, היה מבין כי היא מביאה לפגיעה באינטרסים הלאומיים ויש לחדול מכך ואף לוותר על חלקה.
בנושא הגזענות המתעוררת אפשר להניח שברל היה נחוש, ואומר כי היחס המנדה של ישראלים רבים לשכניהם בני המיעוטים, כמו גם למהגרי העבודה, יסכן את נשמת אפה של החברה ושל המפעל הציוני כולו.
הוא היה דורש להפנות משאבים רבים יותר לתושבי הדרום, מתוך התפיסה שהקצאת המשאבים לחינוך ולטיפול באוכלוסיות חלשות חייבת לקבל תאוצה על חשבון ההתנחלויות והפטור מהשתתפות בנטל של מגזרים רחבים.
בתחום החברתי הוא היה מזכיר היום כי האדם העובד הוא ערך עליון, אך אינו בהכרח ועד עובדים כוחני ונהנתן, וגם, כי ממשל תאגידי הוא המניע את המשק, אך הוא מכניזם שנועד לא לשירות בעלי השליטה בלבד אלא לרווחת החברה והעובדים כולם.
ברל כצנלסון היה מנהיג כריזמטי, שאנשים שעו למנהיגותו המוסרית והערכית כמו גם לפרגמטיזם האקטיבי שלו. הוא לא נשא בכל תפקיד פורמלי במרקם הפוליטי המפלגתי והלאומי, אך הוא אכן שימש כמוביל ומורה דרך שאפילו בן-גוריון, הקשיב לו קשב רב.
בציבוריות הישראלית של היום, ישנם לא מעטים ההולכים בדרך אותה התווה ברל, אך חסר המגפון האידאולוגי המחובר לקרקע שילך כלפיד לפני המחנה. וחסרונו רועם, כצוק איתן שנשכח מלב, אך אנחנו נתמודד עם האתגר ונוכל לו.
דורון אלחנני - יו"ר קרן ברל כצנלסון
