פערי השכר בין גברים לנשים הצטמצמו ונשארו מהותיים

במקביל לגידול המרשים בשיעורי התעסוקה עדיין גבוה שיעור האבטלה, שיעור המתייאשות ושיעור העובדות חלקית שלא מרצון בהשוואה לגברים. פערי השכר ברוטו לחודש הצטמצמו במידת מה, אך הם עדיין גדולים יחסית. הפערים במונחי השכר לשעת עבודה מצטמצמים ביחס לפערי השכר החודשיים בשל העובדה שנשים עובדות הרבה פחות שעות לשבוע. על פניו נראה שהזדמנויות התעסוקה העומדות בפני נשים עדיין קטנות ותקרת הזכוכית מהווה חסם משמעותי לקידומן.

חלקן של הנשים מכלל המועסקים עדיין נמוך מחלקן בכלל האוכלוסייה: הן מהוות 46.5% מהמועסקים בהשוואה להיותן 50.8% מכלל האוכלוסייה בגילאי 18 ועד גיל הפרישה. יודגש הגידול המרשים בחלקן במהלך העשורים האחרונים.

הפער בין נשים לבין גברים בשיעורי ההשתתפות הצטמצם באופן ניכר במהלך שלושת העשורים האחרונים: מיחס של 0.56 בין שיעור ההשתתפות של נשים לבין שיעור השתתפות של גברים בשנת 1980 עלה היחס ל- 0.84 בשנת 2008. העלייה ביחס מבטאת את העובדה ששעורי ההשתתפות של הנשים גדלו, בעוד שבשיעורי ההשתתפות של הגברים חלה ירידה קלה בתקופה זו.

פערי ההשתתפות המגדריים בקרב האוכלוסייה היהודית בשנת 2008 היו נמוכים והיחס בין שיעור ההשתתפות של נשים לבין שיעור ההשתתפות של גברים עמד על 0.96 , לעומת 0.34 במגזר הערבי. נשים מרבות יחסית לעבוד במשרות חלקיות בהשוואה לגברים – בשנת 2008 אחוז הנשים המועסקות במשרה חלקית עמד על 26.6% מבין כלל המועסקות, ואילו שיעור הגברים עמד על 7.6%.

במהלך שלושת העשורים האחרונים, אחוז הנשים העובדות במשרה חלקית פחת במעט ואילו אחוז הגברים העובדים במשרות חלקיות עלה: בשנת 2008 26.6% מהמועסקות עבדו במשרה חלקית בהשוואה ל- 29.3% בשנת 1980. ובקרב גברים – 7.6% עבדו במשרה חלקית בשנת 2008 בהשוואה ל-4.4% בשנת 1980.

אחוז הנשים העובדות במשרה חלקית שלא מרצון עומד על 25.9% מבין המועסקות במשרה חלקית. שיעור זה עלה באופן ניכר בשלושת העשורים האחרונים: בשנת 1980 שיעור המועסקות חלקית שלא מרצון עמד על 5.6%.

המספר הממוצע של שעות העבודה השבועיות של נשים בשנת 2008 היה 35.8 שעות ושל הגברים- 46.1 שעות. למרות חלקן ההולך וגדל של נשים בתעסוקה בשלושת העשורים האחרונים, רבות מהן מרוכזות עדיין במשלחי יד המוגדרים מסורתית כ"נשיים": הוראה, פקידות, אחיות מטפלות ועוד. בשנת 2008, 78% מהמועסקות עבדו במקצועות נשיים ו- 22% בלבד עבדו במקצועות גבריים (משלח יד נשי הינו משלח יד אשר שיעור הנשים המועסקות בו גבוה משיעור הנשים המועסקות מקרב כלל המועסקים.

בשנת 2008, 47% מהנשים המועסקות עבדו בסקטור הציבורי בהשוואה ל- 19% מהגברים. תנאי העסקה במגזר זה אמנם מותאמים ל'אם עובדת', אולם לרוב הם מלווים ברמות שכר והטבות נלוות נמוכות יחסית. אחוז המנהלות עומד על 4.7% מהמועסקות בהשוואה ל- 8.8% מנהלים מבין המועסקים. אף כי אחוז המנהלות גדל במהלך שלושת העשורים האחרונים מ- 0.8% מהמועסקות בשנת 1980 ל- 4.7% מהמועסקות בשנת 2008, הן מהוות עדיין רק 31.7% מכלל המנהלים במשק.

רמת ההשכלה של הנשים המועסקות גבוהה מזו של הגברים - שיעור הנשים בעלות השכלה נמוכה מאד מגיע לכדי מחצית משיעור הגברים ברמת השכלה זו: 6.5% מהמועסקות הן בעלות עד 10 שנות לימוד בהשוואה ל- 13.9% מהמועסקים הגברים. שיעור הנשים בעלות השכלה גבוהה גדול משיעור הגברים: 32.4% מהמועסקות הן בעלות 16+ שנות לימוד בהשוואה ל- 26.1% מהמועסקים.

ממוצע שנות הלימוד של נשים מועסקות עולה על זה של גברים: 14.2 לעומת 13.5 ש"ל בהתאמה. אך שכרם של מועסקים גברים גבוה מזה של נשים. הפערים מתקיימים הן ברמת שכר ממוצע ברוטו לחודש, שעמד על 6,129 ₪ לנשים בהשוואה ל-9,590 ₪ לגברים, והן ברמת השכר הממוצע ברוטו לשעת עבודה שעמד על 41.3 ₪ לנשים בהשוואה ל- 48.4 ₪ לגברים.

אף שלאורך זמן, פער השכר בין נשים לבין גברים מצטמצם, גם בשנת 2008, לכל שקל שהשתכר גבר, אישה השתכרה 63.9 אגורות (על פי השכר הממוצע לחודש). בהשוואה לשנת 1990 בה לכל שקל שהשתכר גבר, אישה השתכרה 56.6 אגורות בלבד.

יחס השכר הממוצע בין נשים לבין גברים, 1990-2008

מקור: סקר הכנסות,למ"ס, 1990, 2000, 2008.

שכרן של נשים המשתלבות במקצועות גבריים גבוה בהשוואה לשכרן של נשים המועסקות במקצועות נשיים – 8,461 ₪ ברוטו לחודש בממוצע, בהשוואה ל- 5,497 ₪ לחודש. עם זאת, רמת שכר זו עדיין נמוכה משכר הגברים העובדים במקצועות גבריים, העומד על 9,938 ₪ ברוטו לחודש בממוצע.

פערי השכר הממוצע לשעת עבודה בין נשים וגברים הצטמצמו מאד במקצועות גבריים : 47.8 ₪ לשעת עבודה לעומת 48.5 ₪ בהתאמה, ואילו במקצועות נשיים, הפער בשכר לשעת עבודה נותר עמוק ועמד על 39.5 ₪ לשעת עבודה לנשים לעומת 47.9 ₪ לשעת עבודה לגברים (שכר הנשים הווה 82.5% משכר הגברים). למרות הציפייה שהסקטור הציבורי יוביל תהליכים לשוויון מגדרי, פערי השכר בין נשים לבין גברים נותרו גבוהים גם בסקטור זה: השכר הממוצע ברוטו לחודש של נשים עמד על 5,973 ₪ בהשוואה לשכר של 9,488 ₪ לחודש של גברים. שכר הנשים לפיכך עמד על 63% משכר הגברים. הפערים מצטמצמים כאשר משווים את השכר לשעת עבודה: השכר הממוצע לשעת עבודה של נשים עמד על 44.1 ₪ בהשוואה לשכר הגברים שעמד על 53.4 ₪ לשעה. שכר הנשים לשעה הגיע ל- 82.6% משכר הגברים.

בעוד שבסקטור הפרטי חל שיפור משמעותי ביחס השכר בין נשים לבין גברים במהלך שני העשורים האחרונים, בסקטור הציבורי השיפור היה קטן – יחס השכר בסקטור הציבורי עלה מ- 60.6 בשנת 1990 ל- 63.0 בשנת 2008 בהשוואה לעליה מ- 53.4 ל- 65.1 בסקטור הפרטי.

היחס בין השכר הממוצע של נשים לבין השכר הממוצע של גברים לפי סקטורים, 1990 - 2008

מקור: סקר הכנסות, למ"ס, 1990, 2000, 2008.

פערי ההכנסה בין נשים לגברים עומדים בעינם בכל רמות ההשכלה : ההכנסה הממוצעת ברוטו לחודש של נשים בעלות השכלה נמוכה (עד 10 שנות לימוד) עמדה על 3,377 ₪ בהשוואה לשכר הגברים שעמד על 5,773 ₪ לחודש. ההכנסה הממוצעת ברוטו לחודש של נשים בעלות למעלה מ- 16 שנות לימוד עומדת על 8,626 ₪ בהשוואה לשכר הגברים שעמד על 14,919 ₪ לחודש. גם כאשר נשים רוכשות השכלה גבוהה, משתלבות במקצועות בעלי סטאטוס גבוה ושכרן עולה, פערי השכר בינן לבין גברים ברמת השכלה דומה ממשיכים להתקיים: נשים בעלות 16+ ש"ל משתכרות 57.8% משכר גברים ברמת השכלה זו.

היחס בין השכר הממוצע החודשי של נשים לבין השכר הממוצע החודשי של גברים לפי מספר שנות לימוד, 1990 – 2008

מקור: סקר הכנסות, למ"ס, 1990, 2000, 2008.