מדובר בזוג, אשר התחתן בשנת 1984, ושחל ביניהם משטר איזון המשאבים, בהתאם לחוק יחסי ממון, ולא הלכת השיתוף, אשר תקפה רק על בני זוג שנישאו לפני שנת 1974. הרכב ששימש את בני המשפחה, היה רשום במשרד הרישוי על שמה של האישה. במסגרת הסכם גירושין שנחתם בין בני הזוג בשנת 2003, אף נקבע במפורש, כי הרכב יישאר בבעלותה המלאה של האישה.
לאור חוב של הבעל למוסד לביטוח לאומי, נקט ביטוח לאומי בפעולות לגביית החוב, בין היתר באמצעות הטלת עיקול על הרכב. בעקבות כך, פנתה האישה לבית משפט השלום בתל אביב וביקשה להצהיר, כי הרכב הינו בבעלותה המלאה, וכי אין לביטוח הלאומי סמכות לעקל את רכבה לצורך גביית חוב של הבעל.
בית משפט השלום בתל אביב דחה את עתירתה של האישה, וקבע, כי היא לא הצליחה להוכיח במסמכים, כי מקור הכספים לרכישת הרכב הוא שלה, וכי הרישום הדקלרטיבי במשרד הרישוי והסכם הגירושין שנחתם בין בני הזוג, אינו מספיק על מנת להוכיח, כי הרכב הוא בבעלותה המלאה.
האישה , באמצעות עו"ד בועז פינברג ממשרד גולדמן – ברון, המתמחה במיסוי, הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב. שופט בית המשפט המחוזי, ישעיהו שנלר, קיבל את עמדת האישה, ביטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, והצהיר, כי הרכב אמנם היה בבעלותה המלאה של האישה, ופעולות המוסד לביטוח לאומי נעשו בניגוד לדין.
בית המשפט המחוזי דחה את עמדת הביטוח הלאומי בדבר החלת חזקת השיתוף על בני הזוג. בעניין זה טען האחרון, כי גם אם הרכב הוא בבעלותה המלאה של האישה, הרי שמכוח חזקת השיתוף, יש לחייב גם את האישה בחובותיו של הבעל. בית המשפט המחוזי דחה עמדה זו על הסף. ראשית, בני הזוג התחתנו בשנת 1984, ומשכך, חל עליהם חוק יחסי ממון, אשר מטיל משטר של איזון משאבים, ולא את חזקת השיתוף, אשר חלה לפני כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון בשנת 1974. שנית, הפסיקה קבעה, כי גם ביחס לבני זוג אשר נישאו לפני שנת 1974, ושחלה עליהם חזקת השיתוף, אין בכך כדי להביא להטלה אוטומטית של חובות של בן זוג אחד על האחר, וממילא, מרגע שבני הזוג הסכימו להפרדה רכושית ביניהם, יש לקבל הפרדה זו, ואין להטיל עליהם להציג הסבר, צידוק או מניע סביר לרצונם זה, גם כאשר יצירת ההפרדה נבעו מרצון של בני הזוג לחסן נכסים אלה מנושי החייב.
נקודה נוספת שהעלה בית המשפט המחוזי, נוגעת לתחולת סעיף 119א' לפקודת מס הכנסה. למי שאינו מכיר, סעיף 119א' לפקודה מתיר לרשויות המס לגבות חובות מס מקרובי משפחה של חייב במס סופי, אשר העביר את נכסיו ללא תמורה לקרובים אלה. בית המשפט המחוזי קבע, כי ממילא אין סעיף מקביל לסעיף זה בחוק הביטוח לאומי, אך ממילא, לשיטתו, במקרה דנן, הנכסים הועברו לפני שנוצר חוב המס הסופי של הבעל לרשויות המס ולמוסד לביטוח לאומי, ומשכך, אין מקום להפעיל את סעיף 119א' לפקודה על המקרה הנדון.
