תחילתה של הפרשה בחודש אפריל 2011, אז רכש התובע, מר פרד גרויסמן, רכב משומש מדגם הונדה, ממגרש המכוניות "סנטרל קאר". במעמד קבלת הרכב, נודע למר גרויסמן כי על הרכב רובץ שיעבוד לטובת בנק הפועלים בע"מ, אולם סוכם בינו לבין מגרש המכוניות כי השעבוד יוסר בתוך 7 ימים.
כחודש לאחר רכישת הרכב, נודע למר גרויסמן כי "סנטרל קאר" נעלמה והפסיקה לפעול מבלי שהסירה את השעבוד. מר גרויסמן פנה לבעליו הקודם של הרכב בבקשה לחתום על מסמך לשם הסרת השעבוד והעברת הבעלות ונתקל בסירוב מצד בעליו הקודם של הרכב, אשר טען כי לא קיבל את התמורה מסנטרל קאר.
גרויסמן הגיש תביעה לבית משפט השלום בתל אביב באמצעות עורכי הדין יעקב בטש ומיטל ויצמן ממשרד עורכי הדין זאבי-בטש המתמחה בתובענות כלכליות. במסגרת התביעה, אשר הוגשה כנגד בעליו הקודם של הרכב וכנגד בנק הפועלים בע"מ, תבע מר גרויסמן כי הרכב יירשם על שמו וכי השעבוד הרובץ על הרכב – יוסר.
לאחר למעלה משלוש שנים של התדיינות משפטית, קיבל בית המשפט את התביעה וקבע כי למרות גרויסמן ידע על השעבוד בנסיבות העניין, הוא עדיין רכש את הרכב בתום לב ובשל כך הוא זכאי להירשם כבעלים של הרכב כשהרכב נקי מכל שעבוד ו/או חוב.
עו"ד יעקב בטש מסביר, כי במקרים רבים אנשים טועים לחשוב שמאחר והבנק רשם שעבוד על הרכב, לא ניתן להסיר את השעבוד מבלי לסלק את ההלוואה.
מדובר בטעות נפוצה מאד אבל רק מי שעומד על זכויותיו ולא מתייאש בדרך, מצליח בסוף לגבור על הבנק. במקרה הזה לדוגמא, מדובר היה בהליך שלקח למעלה משלוש שנים, כאשר הבנק סירב בכל תוקף להסיר את השעבוד ודרש שהתובע יפרע הלוואה שהוא מעולם לא לקח. בסופו של דבר, הבנק נאלץ להסיר את השעבוד ואף שילם לתובע הוצאות משפט, אבל זה לא היה קורה אילולא אילצנו אותו לעשות כן.
