מרכז טאוב: ההוצאה המשפחתית הממוצעת לרפואת השן הינה כ-175 ש"ח לחודש, שהם 1.5% מההוצאה המשפחתית הכוללת לתצרוכת – אבל רק רבע ממשקי הבית מדווחים על הוצאה זו. במילים אחרות, ההוצאה הממוצעת בפועל של אותם משקי בית היא כ-540 ש"ח או 6.4% מכלל ההוצאה לתצרוכת. הוצאה בסדר גודל זה מהווה נטל בלתי אפשרי על חמישוני ההכנסה הנמוכים, משפחות עם ילדים ומשפחות קשישים, הנאלצים לוותר על רפואת שן או לחילופין – על צריכה אחרת בגינה

כלים
מחקר חדש של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל מעלה, כי ההוצאה המשפחתית הממוצעת לרפואת השן הינה כ-175 ש"ח לחודש, שהם 1.5% מההוצאה לתצרוכת. רבע ממשקי הבית דיווחו על הוצאה בסקר שנערך על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – ההוצאה הממוצעת שלהם הסתכמה בכ-540 ש"ח לחודש או בכ-6.4% מסך ההוצאה לתצרוכת. סך-כל ההוצאה השנתית הפרטית לרפואת השן מגיע לכדי 4.5 מיליארד ש"ח.

המחקר בנושא רפואת השן: "נטל ההוצאה על משקי הבית והשלכות לביטוח בריאות ממלכתי" נכתב על-ידי ד"ר "גיא נבון">גיא נבון ופרופ' "דב צ'רניחובסקי">דב צ'רניחובסקי , ראש תכנית המדיניות בתחום הבריאות במרכז טאוב ופרופסור באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

ההוצאה על טיפולי שיניים שכיחים (סתימות, עקירות וכו') מאפיינת משפחות עם ילדים ואנשים צעירים, אשר לרוב אינן מחזיקות בביטוח פרטי מתאים. הוצאה זו – של אלה המדווחים עליה – מגיעה לכ-530 ש"ח לחודש בממוצע, שהם כ 6.0% מסך ההוצאה למשק הבית. מהמחקר עולה, כי כאשר המשפחה נדרשת לממן את ההוצאה על הטיפולים השכיחים, הסכומים דומים בכל חמישוני ההכנסה. חמישוני ההכנסה הנמוכים, שאינם יכולים לעמוד בהוצאה בסדרי גודל אלה, נאלצים לוותר על הטיפול, לרוב טיפול המיועד לילדים.

עוד עולה מהמחקר, כי ההוצאה על "ניתוחי פה ולסת", הנוגעת לשיקום הפה, מאפיינת משפחות בהן מבוגרים בני 45+, הנוטים להחזיק תכניות של ביטוחי שיניים פרטיים. ההוצאה בתחום זה גבוהה בהרבה ומסתכמת בלמעלה מ-2,000 ש"ח בממוצע לחודש, שהם 18.0% מסך ההוצאה החודשית של משק הבית בקרב אלה המדווחים עליה. הוצאה זו מוגדרת כ"קטסטרופלית", ומחייבת פעמים רבות לוותר באופן מהותי על צריכה אחרת של אלה הנושאים בה. על כן, הדיווח על הוצאה זו נמוך במיוחד בשני חמישוני ההכנסה הנמוכים.

ההוצאה על ביטוח רפואת השן בישראל מדווחת רק על-ידי 6.7% מכלל משקי הבית – שיעור נמוך לפי כל קנה מידה בינלאומי בארצות מפותחות.

מהמחקר עולה כי ההוצאה לרפואת השן רגרסיבית בעליל – שיעור ההוצאה מההכנסה הולך ויורד עם עליית ההכנסות. בנוסף לכך, הביטוח תורם להגדלת אי-השוויוניות או הפערים, היות שבעלי ההכנסות הגבוהות יחסית הם גם בעלי ביטוח לרפואת השן. כתוצאה מכך הנגישות של בעלי ההכנסות הגבוהות לשירות גבוהה יותר והכנסתם מוגנת יותר מפני הוצאה חריגה.

המלצות המחקר הן:

א. לקיים כלשונה את הוראת החוק בנושא מתן שירותי בריאות השן לתלמידים.

ב. להבטיח לכל משקי הבית בישראל טיפולי שיניים בסיסיים, בהם ייכלל מרכיב של מניעה. כדי לאפשר הסרת הנטל לחלוטין ממשקי הבית, נדרשת הוצאה בהיקף של כ-3.3 מיליארד ש"ח לשנה – 5% מסך ההוצאה הלאומית על שירותי רפואה.

ג. לסייע לזקוקים לטיפולים הכרוכים בשיקום פה, לפי קריטריונים ובמיוחד לקשישים בעלי הכנסה נמוכה.

לסיכום, החוקרים ממליצים ליישם את החלטת הממשלה לכלול את בריאות השן בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, כפי שהוצע לאחרונה על-ידי סגן שר הבריאות, הרב יעקב ליצמן, ולווה בהחלטת ממשלה.

מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, בראשות פרופסור דן בן-דוד, הינו מוסד עצמאי ולא-מפלגתי למחקר חברתי-כלכלי היושב בירושלים. המרכז מספק למקבלי ההחלטות ולציבור הרחב מבט-על בתחומי הכלכלה והחברה. הצוותים הבינתחומיים – הכוללים חוקרים בולטים מהאקדמיה ומומחים מובילים מתחומי המדיניות – והצוות המקצועי של המרכז עורכים מחקרים ומציעים המלצות למדיניות בסוגיות החברתיות-כלכליות המרכזיות מולן ניצבת המדינה.