כל הרגשות האלו, המיקס של גאווה ודאגה, הם טבעיים מאד ומאפיינים את מרבית ההורים. גם הורים שזו לא בשבילם כניסה ראשונה של ילד לביה"ס עלולים להרגיש לחוצים עם המעבר של ילדיהם הקטנים יותר, משום שחוו חוויות קשות עם כניסת ילדיהם האחרים לביה"ס או מפני שהם נזכרים בתקופת בית הספר שלהם ובחוויות האישיות שלהם.
מהם החששות השכיחים של הורים לפני כיתה א'?
1. "האם הילד שלי יצליח בבית הספר?" הורים שואלים את עצמם אם ילדם יצליח לעמוד בדרישות ההתנהגות החדשות כמו למשל לשבת במהלך כל השיעור, להצליח לרכוש את מיומנויות הלמידה הבסיסיות, להיכנס לכיתה בשעת הצלצול, ועוד. הורים חוששים מחוסר הצלחה לימודית של ילדם במיוחד כאשר יש רקע קודם של קשיים במסגרת הגנית, או כאשר הציפיות שלהם מהילד אינן ריאליות ומוגזמות.
2. "האם לילד שלי יהיה טוב בבית הספר?" זוהי החרדה הבסיסית ביותר של מרבית ההורים. ההורים חוששים שמא ילדם יפגע בביה"ס, בין אם פיזית ובין אם רגשית. ביה"ס נתפש כמסגרת גדולה וסגורה, והורים חוששים שלא יוכלו לסייע לילדיהם החל מהדברים הקטנים כמו מיקום הכיתה, עשיית צרכים בשירותים, דרך התמודדות עם גילויי תוקפנות ואלימות וכלה בדאגה כללית שמא הילד ילך לאיבוד בביה"ס מבחינת אישיותו ויאבד את ייחודיותו במוסד הגדול והמנוכר.
3. "חרדה מהנטל שבית הספר מעמיס על המשפחה". הורים רבים חוששים משינויים שיחולו בהתארגנות המשפחתית בשל הלחצים של בית הספר - הצורך לשבת עם הילד על השיעורים וההתלבטות הפנימית של כמה נכון לשבת איתו וכמה נכון לתת לו להתמודד לבד, הצורך לקום ולהתארגן בזמן בבוקר, מה שפחות אפיין את תקופת הגן. הורים לילדים שזיהו קושי בהתארגנות ילדיהם בבוקר בתקופה הגנית חוששים מאד מהנטל של התארגנות הבוקר וחשים לחוצים מאד. בנוסף, יש את העומס הכלכלי שנופל על ההורים בעקבות רכישת ספרים וציוד לבית הספר.
4. "האם יהיו לו חברים?" הורים חוששים מאד מפני מצבו החברתי של ילדם בבית הספר, בעיקר אם מרבית חבריו לא עולים איתו לכיתה א'. ישנו חשש שמא יישאר לבד מבחינה חברתית, והתלבטות מה עליהם לעשות כדי לעזור לו להתחבר לילדים אחרים.
מה אני יכול/ה לעשות כדי להקל עליו את הכניסה לכיתה א'?
לסמוך על צוות בית הספר. הגורם החשוב ביותר בהסתגלות ילד לביה"ס היא העמדה הפנימית החיובית של הוריו כלפי ביה"ס. חשוב שהורים יתפשו את ביה"ס כגורם עוזר ולא עוין וינהגו כלפי צוות ביה"ס כשותפים ולא כאויבים, תוך שיתוף פעולה וכבוד.
הורים שלא סומכים על בית ספר, עקב חוויות אישיות שלהם מהעבר, או עקב ניסיון עם ילדיהם האחרים, יעבירו לילדם את חרדתם, חשדנותם ועוינותם. אם יש לכם מה להגיד למורה, עשו זאת בפנייה ישירה אליו ולא דרך הילד. גם אם אתם כועסים עליה בגלל מה שסיפר לכם הילד שוחחו איתה בצורה מכבדת וללא תוקפנות. שימו לב- לסמוך על צוות בית הספר לא אומר הסרת אחריות מצד ההורה לערנות ולמעקב, למשל כשאתם חשים שיש בעיה בהערכת המורה את הילד.
עדכנו את צוות בית הספר בקשיים של הילד או של המשפחה, שרלוונטיים למערכת החינוכית. ילד שיש לו קשיים מוטוריים המורה צריכה לדעת על כך משום שאז היא תדע לעזור לו ולתמוך בו. על כל בעיה העלולה להקשות על הסתגלות הילד לביה"ס או על מילוי חובותיו, עדיף ליידע מוקדם ככל האפשר את צוות ביה"ס
סמכו על הילד שלכם ועל היכולות שלו. לעיתים נדמה לנו, ההורים שילדנו לא יצליח להתמודד. יחס מגונן מדי, עלול להפחית את כוחות ההתמודדות של הילדים. ילדינו יפתיע אותנו לעיתים קרובות ביכולת שלו להתמודד עם קשיים ועם שינויים. אתם יכולים לחזק ולעודד את הילדים לגבי הדברים שהם מצליחים בהם ולסייע להם לקבל בהבנה קשיים ומגבלות אישיים.
פיקחו עין מתמדת על ילדיכם ושימו לב למה שעובר עליו בבית הספר. הקשיבו לילד וקראו איתותי מצוקה שלו. עשו זאת מתוך אמונה בסיסית שלכם שאתם סומכים עליו.
תיכף זה מתחיל. אמאל'ה! יש משהו שאני יכול/ה לעשות עכשיו? מה אפשר לעשות כבר עכשיו כדי להקל על הילד ועליכם את הכניסה לכיתה א'?
חזרה למסגרת של שעות שינה. השבוע האחרון של החופש צריך להיות מוקדש לחזרה הדרגתית אל מסגרת שעות השינה המומלצת. רופאי שינה ממליצים, לילדים בגילאי בית ספר יסודי, על 9-12 שעות שינה בלילה. חוקרים מצאו קשר ישיר בין מחסור בשעות שינה להישגים נמוכים של ילדים בלימודים והפרעות קשב שונות. כמו כן מחסור בשעות שינה עלול לגרום לילדים כאבי ראש ומיגרנות, ולהקשות מאד על התארגנות הבוקר.
ארגנו יחד עם הילד את המקום שבו יכין את שיעוריו. זה צריך להיות מקום נוח, שקט ורגוע אולם כל בית עם "המקום האידיאלי שלו" להכנת שיעורים. יש משפחות שאצלן הילדים מכינים שיעורים רק בחדרם ויש משפחות שאם הכנת השיעורים לא מתבצעת על השולחן בפינת האוכל, היא לא מתבצעת כלל.
חשבו יחד עם הילד - איפה המקום שהוא היה מעדיף ללמוד בו, דברו על היתרונות ועל החסרונות של המקום הזה, כבדו את החלטתו ודעו שכמובן, הכל ניתן לשינוי כשהשנה תתחיל ועימה השיעורים. העבירו מסר לילד שאתם איתו ומוכנים לעזור לו אולם עודדו אותו להכין שיעורים לבד. שוב, מתוך אותה אמונה בסיסית ביכולתו.
בחרו עם הילד תיק, קלמר, יומן, מחברות וכו'. שתפו אותו בקניית הציוד כולו אם אפשר. עטפו ביחד את המחברות והספרים ותנו לו להדביק מדבקות ולכתוב, אם הוא יכול, את פרטיו על המדבקות. יש בזה משהו מתרגש, מצפה, חוויתי והילד ואתם חולקים את זה יחד.
דברו עם ילדיכם על המעבר הצפוי. עודדו אותו להביא את רגשותיו, חששותיו ואשרו לו שאתם כאן בכדי לרכך את המעבר ולעזור לו להיקלט במסגרת החדשה.
אפשר לשחק ביחד משחקים של "עכשיו אני בבית ספר" ולעבור על סיטואציות שונות שקורות בבית ספר ומה אפשר לעשות איתן. לדוגמא: עכשיו שיעור והילד צריך לשירותים; אני בהפסקה, מה אני עושה אז, ועוד. משחקים כאלו יעזרו לילד לעבד את המצב החדש ולהכין את עצמו לקראת הבאות. אם ילדיכם אוהב לצייר, אפשר לעודד אותו לצייר את ציפיותיו מהכניסה לכתה א' ואז דברו על הציור.
קראו יחד ספרים העוסקים בהליכה לכיתה א' ו/או במעבר. ספרים בנושא יש הרבה, והנה כמה:
"אמא הולכת לכיתה א'" / תרצה אדר
"ליאור בכה כשאמא הלכה"/ שולה מודן
"כיתה א' של אמא"/ נאוה מקמל- עתיר
"עולים לכיתה א'"/סמדר שיר
למדו אותו את הדרך לבית ספר. אם ילדיכם יהיה אמור ללכת ברגל מהבית לבית הספר, למדו אותו את הדרך, ותרגלו אותה כדי שירגיש נוח לקראת תחילת הלימודים. ניתן לעשות זאת באמצעות טיול באופניים.
ערכו סיור מקדים בבית הספר עם ילדיכם. אם ניתן. הראו לו את הקומה שבה הוא עתיד ללמוד; למדו אותו היכן נמצא המיקום של המזכירות הראשית, השירותים, חדר המנהל/ת, חדר האחות ועוד.
ערכו משחקי תפקידים. מה קורה אם... דמיינו עם ילדיכם סיטואציות שיכולות לקרות ותרגלו איתם דרכי התמודדות (לדוגמה, עכשיו שיעור ויש לך פיפי. מה עושים?).
הימנעו עד כמה שאפשר משינויים נוספים בחיי הילד בתקופת המעבר (חודש מתחילת הלימודים).
היו סלחניים וסבלניים כלפי הילד. הגיבו בסבלנות ובסלחנות לתופעות כגון בכי, או חשש להיכנס לכתה בימים הראשונים. דברו עם הילד בבית, שתפו את המורה בחששות הילד, נסו להבין מה מטריד את ילדיכם. אל תדאגו, זה קורה להרבה ילדים. עוד תופעה שיתכן שתיקרה היא רגרסיה ביכולת השליטה של הילד בצרכיו. גם זה טבעי וברוב המקרים מסתדר שוב מאליו.
הכותבת היא קרן יטיב, מנחת הורים בכירה במרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים
