הצעת החוק הינה תיקון לחוק מקורות אנרגיה התש"ן – 1989. ח"כ דוד אזולאי, יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה, שהציג את החוק, הסביר כי מטרת החוק המקורי הייתה "להסדיר את ניצולם של מקורות האנרגיה, את הקצאתם ואת אופן השימוש בהם ביעילות ובחיסכון. עד כה חל החוק על ענפי המשק השונים אך לא חל על המדינה.
חשיבותה של הצעת החוק היא בכך שהיא מציעה להחיל את החוק על המדינה. המדינה היא צרכן אנרגיה מרכזי וגדול והחלתו של החוק עליה תתרום רבות לחיסכון ולייעול בשימוש באנרגיה בישראל". החוק קובע הכנת תכנית לאומית להפחתת שימוש באנרגיה ומערך מקיף להתייעלות אנרגטית בתחומים שונים.
ח"כ ד"ר דב חנין, אחד מיוזמי החוק, אמר לאחר שהחוק אושר (17 בעד, אין מתנגדים), כי "החוק מייצר מהפכה במשק האנרגיה הציבורי הישראל. כל מוסדות הציבור יהיו מחויבים להפחית בשיעור קבוע ושיטתי את צריכת האנרגיה. החוק מייצר מנגנונים לפיהם בכל מוסד יהיה ממונה אנרגיה שיוודא את ביצוע החוק.
ח"כ ניצן הורוביץ, מיוזמי ההצעה: "החוק החדש הוא בשורה גדולה לחברה הישראלית. לנוכח התלות הקשה של ישראל בנפט ופחם ממקורות זרים, מחירי האנרגיה המאמירים, הזיהום, ומשבר האקלים העולמי, יש חשיבות עצומה בהתייעלות אנרגטית. חיסכון באנרגיה בתחומי המיזוג, החימום, התאורה, ועוד, הוא שווה ערך לתפוקה של תחנת כוח שלמה."
החוק קובע כי על הממשלה להכין תכנית לאומית להתייעלות אנרגטית שתקבע יעדים ממשיים לחיסכון ולייעול בשימוש באנרגיה, הכוללת אמצעים לעמידה ביעדים והוראות פעילות למשרדי הממשלה.
החוק קובע כי הממשלה תגיש מערך תמריצים לעידוד חיסכון באנרגיה והתייעלות אנרגטית. לצורך כך גובש מנגנון כלכלי לעידוד החיסכון: בשל עבירה על הוראות החוק שכתוצאה ממנה הושגו טובות הנאה או רווח, ניתן יהיה להטיל קנס בשיעור טובות ההנאה או הרווח שהושגו.
