מבלי לדעת, אני חושב שאותה אישה נבונה עלתה על מהות הבעיה. על אותה לקונה שבה, לכאורה אין אפשרות לפתיחות מקסימאלית, אין את אותה שקיפות צחה כבדולח, אלא " זכוכית מעט כהה, מעט סדוקה, מעט עכורה." כפי שהיא ציינה בהגינות וביושר: "הוא בעלי חשוד תמידי באהבת נשים ומחשבות נלוות".
נדמה שלא אטעה באם אקבע שמחשבות מעין אלו מלוות את הגברים, אך גם את הנשים. אין לאף אחד מונופול על המחשבות שלנו. על המאוויים, על הפחדים ועל כל החולף בראשנו. פתיחות מלאה, שקיפות וזוגיות טובה יכולים לדור יחדיו תחת קורת גג אחת. אלו אינם מושגים הסותרים זה את זה. להיפך, הם משלימים זה את זה ושילובם יחדיו מביא לאותה זוגיות מיוחלת וזאת מבלי שהזכרתי את האהבה.
הסדקים בזוגיות עשויים לנבוע מהרבה גורמים שאין לנו שליטה עליהם והם אינם בתחום האחריות שלנו. כפי שקובע הפתגם: "האדם מתכנן ואלוהים צוחק". יש גורמים שהם בשליטה שלנו, בהם אנחנו יכולים להאמין, אותם ניתן ליישם. שותפות מלאה היא החלטה שלנו. יושר, אמינות, שקיפות וחלוקה ברגשות, הם גם תוצרים וגם החלטות שלנו במערכת זוגית. כך עניתי לה:
"קדרות ועצבות נזקקות לפרטיות. כול עוד את רוצה לשמר אותן. לעצמך. למדתי שגם את העצב והכאב והעצבות והיגון והמלנכוליה והדיכאון ועוד אחים ואחיות תואמות ניתן לחלוק. זה מוריד מהכאב והעצב הכה עמוק. הייתי שם ונמצא שם עם כאב אישי ופרטי שאינו קשור לאף אחד מלבדי. יודע, שזו בדרך כלל התחושה במצבים מעין אלו. מעניין עד כמה קל לנו לחלוק שמחה והצלחה עם אחרים..."
אנחנו, סימה ואני באותה זוגיות שונה. זוגיות שקופה לחלוטין. בטוח ובוטח בה עד אין קץ. היא כבר הוכיחה לי שאני יכול לבטוח בה ללא סייג. גם אני הוכחתי לה. אין סודות בינינו. היא יודעת הכול עלי וכך גם אני עליה. הפרטיות מפנה מקומה לזוגיות. מסתבר שניתן לחיות כך ואפילו באושר גדול. שוב מבלי להזכיר את האהבה השורה בקרבנו.
הכותב הוא ד"ר אבי זלבה
