"גם הטענות שמשמיעה ישראל, כי קשרי משפחה יילקחו בחשבון בשיקולים אם לגרש אדם, מתנגשות עם העמדה הרשמית והכתובה של הצבא – כפי שגם נמסרה לבג"ץ – כי בכל הנוגע להחלטות על כניסה לגדה, שהייה בה או גירוש ממנה, "קשרי משפחה כשלעצמם אינם מהווים נימוק הומניטארי מספיק". אומרים במוקד להגנת הפרט.
במהלך השנה האחרונה עתר המוקד להגנת הפרט לבג"ץ במספר מקרים בהם הוציא הצבא צווי גירוש לעזה כנגד פלסטינים בגדה המערבית, שכתובתם הרשומה היא בעזה. בחלק מהמקרים מתחו השופטים ביקורת קשה על הגירוש והבהירו לצבא, כי הצווים הם בעייתיים ביותר מן הבחינה המשפטית. בעקבות זאת נאלץ הצבא לבטל את צווי הגירוש שהוצאו. "אין פלא, אם כן, שבמהלך החודשים האחרונים הצליח הצבא – או העדיף, לאור הביקורת שספג – לגרש לרצועה 5 בני אדם בלבד. אין ספק כי הצו החדש נועד, בין היתר, לשמש כ"עוקף בג"ץ", להקל, לאפשר ולהכשיר את הגירוש במקרים דומים בעתיד." אומרים במוקד להגנת הפרט.
"ניסיונות הצבא להסביר ולהבהיר את האופן בו בכוונתו ליישם את הצווים החדשים – ובתוך כך להבהיר, למשל, כי אין בכוונתו ליישמם כנגד מתנחלים – מעידים על העובדה כי לשונם העמומה של הצווים פרוצה לחלוטין לפרשנות שרירותית, בהתאם למדיניות משתנה ושיקולים פוליטיים.
זאת ועוד, הגדרת אדם כמסתנן מטילה עליו אחריות פלילית. לא זו בלבד שכל אותם פלסטינים המתגוררים בגדה יכולים להיות מסולקים ממנה, אלא שכעת הם גם מוצאים עצמם מוכרזים באחת כעבריינים, העלולים להישלח לכלא לתקופה ממושכת, זאת למרות שלא חטאו בדבר ונהגו כחוק מאז ומעולם.
עולה מדברי הצבא כי כיום אין בכוונת ישראל להשתמש בצווים באופן גורף לשם גירוש המוני של תושבי השטחים, אולם, חומרתם ואי חוקיותם המוחלטת של הצווים נובעת בראש ובראשונה מעצם העובדה כי הם מאפשרים פעולות כאלה, עתה או בעתיד.
בהתאם למשפט הבינלאומי, זכותו של אדם שלא להיות מורחק מביתו ומאזור מגוריו הינה זכות יסוד מרכזית ומהותית. אמנת ג'נבה הרביעית מטילה איסור מוחלט על הרחקה כפויה של אזרחים מביתם, איסור שהפרתו נחשבת להפרה חמורה במיוחד של האמנה. אנו קוראים לכל המדינות החברות באמנה לפעול לביטולם לאלתר של הצווים (הצו בדבר מניעת הסתננות (תיקון מס' 2) וצו בדבר הוראות ביטחון (תיקון מס' 112))." אומרים במוקד להגנת הפרט.
