בראיון לעיתון הדיגיטלי הטורקי Politurco מסביר תום וגנר כיצד רואים ישראלים רבים את סוגיית הביטחון אחרי ה-7 באוקטובר, מגנה את אלימות המתנחלים וטוען כי עוצמה צבאית לבדה לא תייצב את האזור.
מייסד התנועה האברהמית אומר ל-Faith & Freedom News כי הקו הביטחוני הנוקשה של ישראל נטוע בטראומה של השבעה באוקטובר ולא בהישרדותו הפוליטית של מנהיג כזה או אחר — ובה בעת מודה כי אלימות מתנחלים, הקיטוב הפנימי והביקורת הבינלאומית הגוברת הם מחיר אמיתי שישראל משלמת.
באזור שבו הזהות שימשה שנים ארוכות כשדה קרב, אסטרטג ישראלי אחד מהמר שדווקא הזהות העתיקה מכולן — המוצא המשותף מאברהם — תצליח לעשות את מה שגבולות והסכמים לא הצליחו: לגרום ליהודים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים ועלווים להרגיש בני משפחה ולא יריבים.
התנועה האברהמית מינתה את עבדאללה אלמעאלה ליושב ראש הסניף הבדואי העולמי שלה — צעד משמעותי בחיזוק ההנהגה הבדואית בתוך תנועה שפועלת לקידום דיאלוג, שיתוף פעולה ושגשוג משותף.
רשת שטח בין-דתית מבקשת להפוך את הסכמי אברהם מעסקה בין ממשלות למערכת יחסים בין שכנים. השיטות שלה אסטרטגיות, המבקרים שלה קולניים, והמאבק האידיאולוגי שמאחוריה נמשך כבר עשרות שנים.
העולם המודרני מרבה לדבר על שלום: מנהיגים חותמים על הצהרות, מקיימים ועידות ומכריזים על מסגרות חדשות; אנשי דת מארחים מפגשים בין-דתיים; עסקאות כלכליות נארזות כמנועי יציבות. ומנגד, האלימות נמשכת. השאלה המתבקשת היא האם היהדות, הנצרות והאסלאם מסוגלות לספק תשתית מוסרית עמידה לשלום — או שמא הסכסוכים בני זמננו הפכו בעיקרם למאבקים פוליטיים, אסטרטגיים ולאומיים, שבהם הדת מגויסת בעיקר כזהות, כהצדקה או כשפת גיוס.
אסטרטג פוליטי ישראלי ותיק שהפך ל"יזם שלום" מהמר על כך שדווקא זהות "אברהמית" משותפת — ולא עוד פסגה ממשלתית — היא שתגרום לנורמליזציה במזרח התיכון להחזיק מעמד לאורך זמן. תום וגנר, איש אסטרטגיה ותקשורת פוליטית וסופר, מוביל בשנים האחרונות רשת עולמית בשם "התנועה האברהמית", שפועלת כיום בעשרות מדינות ומבקשת לבסס את השלום לא באולמות פסגה — אלא בסלונים, בקבוצות וואטסאפ ובמפגשים בין-דתיים, מרבאט ועד ארביל.
מאלג'יר ועד ג'קרטה, בעשרות בירות ברחבי העולם אין כיום שום נציגות ישראלית – לא שגריר, לא אשנב קונסולרי ולא דגל על שער. התנועה האברהמית, קואליציה שצמחה מהמורשת המשותפת של היהדות, הנצרות והאסלאם, מסרבת לראות בכך עובדה גיאופוליטית ניטרלית: מבחינתה זהו פצע פתוח – וגם הזדמנות. טענתה פשוטה ומעשית: לזהות את המדינות שבהן אין שגרירות ישראלית, לפעול לפתיחתה, ולוודא שכל נציגות חדשה תשרת בפועל שלום, הרמוניה וסובלנות.
הרבה לפני שלירושלים היו חומות ולמכה היה שם, איש אחד מאוּר זכור בזכות אוהל שפתח במדבר וסירובו לתת לעובר אורח לחלוף בלי ארוחה. הדימוי הזה – הכנסת אורחים ללא תנאים ואמונה ללא אלילים – הוא החוט שמחבר בין היהדות, הנצרות והאסלאם, ששלושתן רואות עצמן דתות אברהמיות וממשיכות דרכו של אותו אב קדמון: אברהם ליהודים ולנוצרים, איברהים למוסלמים.
הארגון האסלאמיסטי הרדיקלי חיזב א-תחריר בתוניסיה פרסם "תחקיר" ארוך ומפורט המכוון נגד התנועה האברהמית ונגד האיש שהקים אותה – היועץ האסטרטגי ופעיל השלום הישראלי תום וגנר. המסמך, שתורגם והופץ על ידי וגנר עצמו, מספק הצצה נדירה לחרדה שאוחזת במי שמתפרנסים מסכסוך מתמיד, בכל פעם שגשרים אמיתיים בין עמים מתחילים להיבנות.
