במסגרת עבודתי אני פוגשת הורים רבים מידי שכבר שכחו מתי היתה הפעם האחרונה בה חוו את החוויה הכל כך הכרחית הזו, הן לגוף והן לנפש, ולמעשה הם כבר מתייחסים לתחושת העייפות הכרונית כאל עובדת חיים בלתי ניתנת לשינוי.
האמנם? אני מזמינה אתכם לבדוק כאן יחד אם אכן זה כך או שיש גם דרך אחרת.
מי לא מכיר את זה? כבר סיפרנו סיפור אחד או שניים, לא פעם נעתרנו לשלישי ה"אחרון ודי ודי", ליווינו לשירותים, הבאנו כוס מים, ושוב כיסינו... עכשיו אנחנו בסלון, מנסים להתחבר לחלקים אחרים שלנו שהם לא הכרח הוריים והנה שוב מפציע הזאטוט: כואבת לו הבטן, לא יכול להירדם, לא עייף בכלל, רוצה להיות רק עוד קצת איתנו ובעצם הוא נזכר שלא אכל ועכשיו הוא ממש רעב!
מה עושים? איך מגיעים למצב בו אחרי ה"לילה טוב" מתחיל באמת לילה טוב?
לא מעט הורים מרגישים קצת לא בסדר כשהם מתעקשים על כך שהילד ילך לישון. האם זה בסדר? בסך הכל לא היינו איתו הרבה שעות וכבר אנחנו רוצים להיפטר ממנו? אולי באמת לא מספיק לו הזמן המשותף? אולי אנחנו מעבירים לו מסר שהוא לא רצוי? האם זה לגיטימי?
אז קודם כל חשוב לי שתדעו: כן! זה בסדר גמור! שתי עובדות חשובות שכדאי לדעת:
• הלילה נועד לשינה ושינה היא אחד מ'אבות המזון' החשובים לגדילה ולהתפתחות.
• כל היכולות המרשימות של קוגניציה, התפתחות חברתית, רגשית וגופנית, שפה, מתרחשות ברובן בשעת השינה. עד גיל שנתיים תינוק ישן בממוצע יותר שעות מאשר הוא ער כשבמהלכן המוח מגיע לתשעים אחוז מגודלו הבוגר. גם בשנים שלאחר מכן, עד גיל חמש, זמן השינה גדול מזמן הערות.
ובכל זאת... בשלב מסוים אנחנו מצפים מהילד שלנו שיישן כבר לילה שלם. כשל כוחנו לעשות שוב ושוב את הדרך בין המיטה החמימה שלנו לחדר הילדים, באברים כבדים, עיניים עצומות למחצה ותחושות קשות של עייפות נוראית מלווה בכעס, רגשות אשמה וחוסר אונים.
זה קשה שבעתיים כשאנחנו חושבים על יום המחרת בו נצטרך להתייצב במקום עבודתנו ערניים ופרודוקטיביים. אז מה ניתן לעשות על מנת לבנות שגרה של לילות ארוכים ורגועים?
הנה 10 כללים ליצירת השינוי:
1. בדיקה עצמית- בדקו עם עצמכם: עד כמה אני מרגיש שלם עם הפרידה הזו? מה זה בשבילי שינה? תחושות שיכולות לעלות- רחמים, געגוע, דאגה ואולי גם חשש שמא אני מחמיץ אירועים חשובים המתרחשים בזמן שאני ישן?
2. הבנת החשיבות- חשוב שהורה יהיה "סגור על עצמו" מתוך שהוא מבין את חשיבות השינה עבור ילדיו ועבור עצמו כאדם: ילד ישן מתפתח טוב יותר, הורה ישן הוא הורה סבלני, מכיל ושמח יותר.
3. יצירת שותפות בין בני הזוג- הרבה יותר קל בשניים כשיש שיתוף פעולה. בנו תכנית משותפת כששניכם תומכים, מעודדים ומזכירים זה לזה את חשיבות העניין.
4. הצהרת כוונות- בשעות אחר הצהריים אנחנו מיידעים את הילדים שמהיום והלאה נוהל ההליכה לישון משתנה, כשאנחנו מפרטים ככל הניתן מהם החוקים והשלבים החדשים.
5. יצירת "אווירת לילה" - המעבר משינה לערות מאוד קשה לילדים שהם אוכלוסיה פעלתנית במיוחד. אנחנו בהחלט יכולים לעזור להם לעשות את המעבר. כשעה וחצי לפני השינה חשוב להוריד בהדרגה את רמת הגירויים בבית - סוגרים טלוויזיה, מארגנים את הבית, מעמעמים אורות וכו'. אפשר לשים מוזיקה נעימה ואפילו להדליק נרות. כל זה על מנת להשרות שקט ורוגע שיסייעו לילדים "להוריד הילוך".
6. שגרת התארגנות – כל מה שאנחנו עושים לפני השינה כמו: ארוחת ערב, אמבטיה/מקלחת, ארגון הבגדים/הילקוט למחר – נעשה יום יום באופן דומה. הקביעות והחזרתיות מייצרים יציבות וביטחון, הילדים יודעים מה מצופה מהם ומתנהגים בהתאם.
7. טקס קבוע לפני השינה- זה יכול להיות סיפור, מוסיקה שקטה, שיר ערש, מסאג' בכפות רגליים, כל דבר שנעים לכם ולילד שלכם. זה גם הזמן הטוב ביותר לשיחה שקטה המסכמת את היום ומייצרת חוויה חשובה של "ביחד".
8. כשהילד מתעורר באמצע הלילה- לגשת אבל לא להדליק אור או להוציא מהמיטה. להיות נוכחים, להניח יד, לא ליצור גירויים. לשהות ליד מיטת הילד כמה דקות ולחזור למיטה שלכם. המסר שאתם מעבירים "שום דבר מעניין לא קורה בלילה, אימא לא משתפת פעולה, אפשר לחזור לישון".
9. כל זה בעקביות החוזרת על עצמה מידי לילה- עד שהילד מבין שאתם רציניים ובאמת מתכוונים למה שאתם אומרים, אין את מי להפעיל או מה להרוויח בלילה, מה שנשאר זה פשוט לישון.
10. עידוד ותשבוחות- לא לשכוח! בכל בוקר שבחו את ילדיכם על ההשתדלות וההישגים- גם אם המטרה עדיין לא הושגה במלואה. מילה טובה תמיד תגביר את המוטיבציה להמשיך ולהשתדל.
ודבר אחרון ולא פחות חשוב-
גם אם תהיה נסיגה בעקבות מחלה או לילה קשה במיוחד- אל ייאוש! חיזרו לתכנית המקורית. כמו שזה הצליח בפעם הראשונה זה יצליח גם בפעם השנייה ואפילו מהר יותר. לילה טוב באמת!
הכותבת היא אלי זוהר-ניב יועצת משפחתית , מנחת קבוצות הורים בכירה במרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים ומנהלת פורום במכללת הורים בראשון לציון.
