עשרות סרטים דוקומנטריים ממיטב התוצרת הישראלית והבינלאומית יוקרנו בפסטיבל. במרכז הפסטיבל יתקיימו התחרות הישראלית, התחרות הבינלאומית, תחרות סרטי סטודנטים, תחרות "דוקוצ'אלנג'" ותחרות "דוקצעיר". כמו כן תתקיימנה מסגרות מיוחדות של הקרנות ישראליות ובינלאומיות, סרטי ספורט כמחווה לשנת מונדיאל, גיבורי תרבות ואמנות ועוד.
כמו כן יעמיק השנה הפסטיבל את פעילותו למען היוצרים בתחום הדוקומנטרי ויקיים סדנאות ומפגשים מקצועיים הקשורים להיבטים שיווקיים כלכליים עמם מתמודדים היוצרים. המנהלת האמנותית של הפסטיבל היא אילנה צור, ומנכ"ל הפסטיבל היא גליה בדור.
השנה יערוך הפסטיבל מחווה ל"אינא" -INA הוא המכון לשימור המורשת האודיוויזואלית הצרפתית. המכון נוסד ב1974- כדי לשמר את הזיכרון הקולקטיבי בתמונה ובקול. ארכיונו הוא מהגדולים בעולם וכולל מאגר עצום של סרטים ותכניות טלוויזיה ורדיו. INA יוזמת גם הפקות וקופרודוקציות ברחבי העולם.
מתוך תכניות האקטואליה יוקרנו ב"דוקאביב" 3 סרטים: "Petition' קופרודוקציה צרפתית-סינית על כותבי הפטיציות בסין, המוחים על עוול שנגרם להם, תיעוד של עשר שנים בהן צילם זיאו ליאנג את החצר האחורית של בייג'ינג, עד לפתיחת האולימפיאדה, כשהיא צומחת ומתמרקת מלפנים, ומקשיחה את התנהגותה כלפי האזרחים. מאחורי תחנת הרכבת של דרום בייג'ינג, בשרידים של שכונה הרוסה, גרים ה"מבקשים" שהתייאשו ממיצוי זכויותיהם במחוזות מגוריהם ברחבי סין, אבל מאמינים שהרשויות במדינה ינהגו איתם, לבסוף, בצדק. הם מתיצבים מדי בוקר במשרד להגשת ה"בקשות", מול האשנב המתנכר, ששולח אותם חזרה לכפר.למרות הברוטליות הקשה הם מתעקשים להשיג את זכויותיהם: איכרים שנושלו, פועלים שפוטרו ואחרים.
בנוסף, יוקרן סרט בשני פרקים המיועד להביא את תולדות האיסלאם, " בשם האיסלאם", צרפת, 2009, במאי: אנטוניו וגנר, מציע בשני פרקיו מפתחות להבנת העולם שלפני ואחרי אירועי הטרור של ה11 בספטמבר.
בחלקו הראשון "קיפוח", ניתנת סקירה היסטורית רחבה של המהלכים שהביאו לעליית כוחו של האסלאם הקיצוני וכיצד השתלטו בקרב האוכלוסייה המוסלמית רגשות עוינים של נחיתות ושנאה למערב. זהו תחקיר מעמיק וחוצה יבשות שבו משתלבים קטעי ארכיון נדירים עם פרשנויות ועדויות מאירות עיניים.
בחלקו השני, "ג'יהאד או דמוקרטיה", מפנה הסרט מבט לעתיד וחוקר את השאלה המטרידה, האם פני האסלאם מועדות לעבר עימות מתמשך ועקוב מדם עם המערב, או שמא ילך וישתלב בתהליכים גלובליים של חופש ומודרניזציה.
הפסטיבל יערוך מחווה נוספת ל"פילמז טראנזיט" חברת ההפצה הבינלאומית הקנדית. החברה היא "בוטיק" של סרטי איכות ומדי שנה בוחרת כ-20 סרטים מרחבי העולם ודואגת להפצתם אם לחברות טלוויזיה או לפסטיבלים. מתוך המבחר של השנה יוקרנו ב"דוקאביב" 5 סרטים המייצגים קשת רחבה של נושאים.התחרות הישראלית:
סרט הפתיחה: "המורה אירנה" בימוי: "איתמר חן">איתמר חן , הפקה: נעמי לבארי, "סער יוגב">סער יוגב
חייהם של 26 ילדים השתנו השנה. הם פגשו את המורה אירנה. שכונת הקטמונים בירושלים מוצפת משפחות מהגרים, קשיים כלכליים, מצוקות רגשיות ואבטלה גואה. אירנה, שמגיעה מאסכולה של חינוך סובייטי נוקשה, דורשת מתלמידיה בכיתה ג' ומההורים שלהם התגייסות מלאה וכבוד מוחלט למערכת. אבל היא גם יודעת להביט לילדים בגובה העיניים, לעודד אותם לסקרנות ומחשבה, ללטף, לשיר ובעיקר לאהוב. באמצעות שיטות ייחודיות ושנויות במחלוקת ונתינה אינסופית, אירנה מצליחה היכן שכל קודמיה הרימו ידיים. הסרט מלווה את אירנה וכיתתה במהלך שנת לימודים שלמה, ועוקב אחר הניסיונות הנחושים של מורה אחת להציל את עתידם של 26 ילדים.
"אני לא פיליפינה" בימוי: "ענת טל">ענת טל , הפקה: "סשה קליין">סשה קליין
קריסל בת ה- 6 היא ילדה עיוורת ממוצא פיליפיני שנולדה בישראל. יחד עם אמה המאמצת ג'נט, פיליפינית שהיא עובדת זרה, הן מנסות לגשר על פערי השפה והמנטאליות במציאות חייהן המורכבת, במדינה אותה האחת תופסת כמולדת והשנייה מרגישה בה זרה. ניתוח באחת מעיניה של קריסל, אמור לאפשר לה לראות וגם לשפר את סיכוייהן להישאר בארץ. קריסל לא רוצה לנסוע לפיליפינים ומבקשת מאמה שאם יום אחד "יעשו לה עיניים חדשות", אז שיהיו כחולות. זהו סרט על אם ובתה המאומצת ועל הגורל שקשר ביניהן.
"הבלתי ניראים" בימוי: "גיל קרני">גיל קרני , הפקה: "גיל קרני">גיל קרני
הסרט מתעד תקופה של 12 שנים בכפר הלא מוכר ערב-אל נעים שבגליל. הבדואים החיים במקום למעלה ממאה שנה, משרתים כגששים בצה"ל. אחד מהם הוא פהים, גיבור הסרט. מאז 1963 הם חיים בפחונים, ללא חשמל, מים בהקצבה, וללא כביש אספלט.
למרות השינוי במעמדו של הכפר ב-1999 כשהפך מוכר, הסחבת הנוראה של משרדי הממשלה והשיקולים הפוליטיים מעכבים את אישורי הבנייה. פהים, שרוצה להביא קדמה ולתקן את העוול, מנהל מאבק אישי כדי לקבל אישור להתחבר לחשמל במקום בו התושבים חיים עם גנראטורים ומדורות.
"גם שעיניי פקוחות" בבימויו של אופיר טריינין. הפקה: שחר בן חור
מסע מוסיקלי נפשי שבמרכזו גבריאל בלחסן, מוסיקאי מהדרום, שזכה לפרסומו העיקרי בזכות להקת "אלג'יר" אותה הקים. לימים התפרקה הלהקה בשל התערערות מצבו הנפשי של בלחסן שאושפז ואובחן כסובל ממאניה דיפרסיה. לאחר שחרורו הוא מתחיל לעבוד על אלבום סולו. המחשבה שלצורך ההקלטות יצטרך לעזוב את משפחתו החמימה שבמושב המדברי, ולעבור לתל אביב מפחידה אותו. הבדידות העירונית, הלחץ, השינה שמתערערת והטוטאליות של המוסיקה מוציאים אותו מאיזון, והמחלה מתפרצת ומכה שוב. אך גבריאל לא מוכן לוותר, ונאבק כדי לסיים את אלבומו ולזכות להצלחה האומנותית לה הוא כה מייחל.
"גנבים בחוק" בימוי: אלכס גנטלב, הפקה: "סשה קליין">סשה קליין
לראשונה, ה"גנבים בחוק" (vori v zakone) – סנדקי העולם התחתון הרוסי מספרים את סיפורם. כיצד הפכו הבריונים שהיוו השראה לדמויות "האיש הרע" בכל סרטי הפשע המערביים, לאנשי עסקים מכובדים. כעת הם חושפים, בכנות מפתיעה, כיצד פרשו חסותם על הכלכלה הרוסית לאחר שהשתחררה מכבלי השלטון הסובייטי, ולאחר מכן יצאו אל המערב ופועלים כיום בכל העולם. הסרט מספק הצצה ייחודית לחייהם של ארבעה מראשי הפשע הרוסי, אשר כל אחד מהם מבטא פן אחר בדרך שעבר עולם מסוגר ומרתק זה.
"חפשים" בימוי: "ישי אורן">ישי אורן , הפקה: "דוקי דרור">דוקי דרור
הם גדלו בגן העדן של איילת השחר. בגיל העשרה, כשהערכים הקיבוציים החלו לקרוס, הם ניסו למלא את החלל ולחפש אמת אחרת. במסיבות פרועות, סמים, מסעות פיזיים ורוחניים, הפער בינם לבין הוריהם רק הלך וגדל. כשאחד מהם מצא את אור הגאולה והפך לנגד עיניהם לחסיד ברסלב, האחרים היו צריכים להחליט אם להצטרף אליו ולאתגר את החילוניות הקיצונית של הקיבוץ. מלחמה פרצה בגן העדן הפסטורלי בגליל. מלחמה בין הורים וילדיהם על זהות ועל בית. לאורך יותר מ 14 שנה מתעד "ישי אורן">ישי אורן את סערות חייו וחיי חבריו "החפשים", בין צייד חזירי בר ועלייה לקברי צדיקים, בין גואה לאומן, בין חתונה לגירושין, בין העיר לקיבוץ.
"ישראל בע"מ" בימוי: מור לושי, הפקה: דניאל סיון ורונן בן-טל
"ישראל בע"מ" חושף לראשונה את הפרויקט הציוני הגדול בעשור האחרון – טיולים מאורגנים בארץ הקודש. מדובר במפעל ענק שמטרתו לייצר למדינת ישראל בני ברית לשעת משבר, ולחזק את הלובי הציוני בגולה. במשך חודש ימים הסרט עוקב אחר שלושה צעירים מארה"ב וקנדה במסעם המודרך בישראל. ככל שהזמן עובר, הם מוצפים בסיפורי גבורה ומלחמה. זוהי ארץ ישראל הצודקת, האוטופית, שאנו מקפידים להציג לעולם ואולי גם לעצמנו. "ישראל בע"מ" הוא סרט מסע המשוטט באתרי התיירות, המלחמות והשכול המוכרים לנו כל-כך כישראלים. דרך עיניהם של הצעירים, הסרט בוחן את המיתוסים עליהם גדלנו ומציג את האבסורד של "שיווק" ארץ ישראל בחודש ימים ב
