התערוכה מבקשת להפוך את הסדר של הצגת האמנות. במקום להציג את נקודת הסיום של התהליך האמנותי, את הרגע שבו תהליך היצירה נגמר והעבודה עליה מסתיימת, היא מציגה לצופה את התהליך של גיבוש העבודה מתוך ניסיון להכניס את הצופה לתוך עולמו הפרטי של האמן ולשתף אותו בתהליך החיפוש והתהייה. נקודת עוגן מרכזית נוספת של התערוכה היא המתח שבין עבודת האמנות המסורתית, שהיא נצחית ונטולת השתנות, לבין אמנות הפרפורמנס, שהיא נקודתית ומוגבלת בזמן ובמקום בהגדרתה, מהווה עוגן מרכזי נוסף לתערוכה. גם לוח הזמנים של התערוכה והאירועים שיתקיימו במהלכה מותאמים לתהליך המתרחש בחלל המוזיאון , כשאירועים ייחודיים יתקיימו בה אחת לשבועיים ואת ערב הפתיחה המסורתי יחליף ערב פרפורמנס משותף שיחתום אותה ב26 באוגוסט.
האי, כמונח, מאפשר לאמנים לנוע בין הפנטזיה הפרועה והחיפוש אחר מציאות אחרת, חלום של אוטופיה אפשרית ובדידות מזהירה לבין הפוטנציאל ההרסני של גבולותיו להפוך לכלא מבודד ומדכא. האספקטיים הראשוניים, החייתיים, הקהילתיים והפוליטיים של האי ייחשפו לצופה במהלך הקמתה הפתוחה של התערוכה.
את התערוכה ילווה עלון שיוצא לאור מדי שבועיים ובו עדכונים כמו חדשותיים על הנעשה בה, ראיונות אינטימים פומביים עם האמנים על הליך העבודה ותמונות שיציגו את התהוותה.
האמנים המשתתפים: אניסה אשקר, עדינה בר און, שרון גלזברג, מאיר טאטי, שחר מרקוס, שי עיד אלוני, תנועה ציבורית. אוצרת: מילנה גיצין-אדירם
במסגרת התערוכה יתקיימו האירועים הבאים:
5.8.2010 ערב מיצגים של האמנים המציגים תהליך ספציפי או חשיפה נקודתית של תהליך העבודה שהצופה מוזמן להיות שותף בהם. במקביל, אירוע נוסף של "וידיאו על הדשא" בו יוצגו ברחבת המוזיאון אסופת וידיאו של אמני האי ואמנים אורחים ישראליים ובין לאומיים על פנטזיית האי ושברה.
26.8.2010 ערב נעילת התערוכה ובו ייקחו הצופים חלק בסופו של תהליך יצירת התערוכה. פרפורמנס בהשתתפות כל אמני התערוכה
כן צפויים אירועים נוספים שיפורסמו בהמשך.
