חמינאי: לצאת ממצב של "לא מלחמה ולא שלום" – והורמוז נשאר סגור

מצר הורמוז בין איראן, עומאן ואיחוד האמירויות, בצילום מהחלל — אילוסטרציה | צילום: NASA / ויקישיתוף, נחלת הכלל

פגישה בלי תמונה

הידיעה הגיעה, כמו רוב הידיעות על המנהיג העליון החדש, דרך סוכנות הידיעות הרשמית אירנ"א, וממנה התגלגלה לכלי התקשורת בפרסית ובערבית. לפי הדיווח שהביא אתר "אלקאהרה מובאשר", חמינאי קיבל ביום שלישי את מוחסן רזאי, מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, לשיחה על "ההתפתחויות הפנימיות והאזוריות, חיזוק הביטחון הלאומי, ניהול מצר הורמוז ותנאי טהרן לסיום המלחמה". אתרים איראניים, ובהם "קודס אונליין", "דפא פרס" ו"ח'בר פורי", הציגו את הפגישה תחת כותרות כמעט זהות: "הדגשת התממשות תנאי איראן לשם סיום המלחמה".

מה שבולט הוא מה שלא פורסם. לא תמונה רשמית ולא קטע וידאו של המנהיג מדבר. זו לא הפעם הראשונה. יממה קודם לכן, לפי דיווח שהביא אתר "סיני ניוז", יו"ר הפרלמנט וראש צוות המשא ומתן מוחמד באקר קאליבאף סיפר שנפגש עם מוג'תבא חמינאי, ו"אישר את שלומו של המנהיג". כשיו"ר הפרלמנט צריך להודיע לציבור שהמנהיג העליון בריא ושלם, זה כבר אומר משהו על האווירה בצמרת. המשטר בונה סמכות סביב דמות שכמעט לא נראית, ומעבירה את מסריה דרך מבקרים מתחלפים: קאליבאף ביום אחד, רזאי ביום שאחריו.

מה ביקש המנהיג: סעיף 176 ו"מפת דרכים"

לפי הנוסח שפורסם, חמינאי ביקש "מפת דרכים ברורה" לתיקים המדיניים, הביטחוניים והכלכליים, שבה כל צעד מתוכנן "מתחילתו ועד סופו", כך שההחלטות יהיו "נבדקות וניתנות ליישום". הוא הדגיש "אחדות לאומית" ו"אמון בין האזרחים לבין בעלי התפקידים", ודרש להפעיל את הסמכויות החוקתיות, ובמיוחד את סעיף 176 לחוקה, כדי לגבות את הנשיא ואת הרשויות המבצעות.

סעיף 176 הוא הסעיף שמקים את המועצה העליונה לביטחון לאומי ומגדיר את סמכויותיה. ההפניה אליו, בפגישה עם מזכיר המועצה, מלמדת על הכיוון: המועצה, ולא הממשלה או הפרלמנט, אמורה להיות הגוף שמחבר בין הצבא, משמרות המהפכה, משרד החוץ והכלכלה. ההנחיה "לגבות את הנשיא" דרכה יכולה להתפרש כמחווה של תמיכה בממשלה. אפשר גם לקרוא אותה הפוך: הממשלה תפעל, אבל בתוך מסגרת שהמועצה העליונה, בהובלת מפקד משמרות המהפכה לשעבר, תקבע.

אתר האופוזיציה "איראן-וואייר" בחר לכך כותרת חדה: "תמיכת המנהיג השלישי במזכיר המועצה". הכינוי "המנהיג השלישי", אחרי ח'ומייני ועלי חמינאי, מזכיר עד כמה העברת השלטון עדיין טרייה, ועד כמה המנהיג החדש זקוק לנאמנים מהדור הוותיק של משמרות המהפכה כדי לבסס את עצמו. רזאי, מי שפיקד על משמרות המהפכה במלחמת איראן-עיראק, הוא בדיוק סוג הדמות הזה.

"התנגדות לאומית" ותנאים שלא משתנים

בנושא הצבאי, המסר של חמינאי היה תקיף. לפי הדיווח, הוא אמר ש"ההתנגדות הלאומית" תוביל את היריבים "למבוי סתום", וביקש שהציבור יקבל מידע "באופן יעיל ובזמן" כדי שיוכל "להשתתף בהגנה על המדינה". הוא דרש להגן על "זכויות ואינטרסים של העם האיראני ושל חזית ההתנגדות" ולהיצמד לתנאים שקבעו בכירי איראן בעבר לסיום המלחמה.

החלק החשוב ביותר בנוסח הוא גם הזהיר ביותר: הקריאה לעבור "ממצב של לא מלחמה ולא שלום" למצב יציב יותר, "באמצעות הסדרים שמשרתים את האינטרסים האיראניים ומונעים מתיחות מתמשכת". כפי שציין "אלקאהרה מובאשר", הפרטים שפורסמו לא כוללים שום הכרזה על הסכם סופי. זו לא הודעה על שלום. זו הכרה של ההנהגה שהמצב הנוכחי, שבו הפסקת האש מתקיימת רק חלקית, המצר סגור והכלכלה נשחקת, לא יכול להימשך לאורך זמן.

רזאי, מצדו, דיווח למנהיג על "המצב בתוך המדינה" ועל מאמצי המוסדות להתמודד עם "האתגרים המדיניים, הביטחוניים והכלכליים". הוא הוסיף שמזכירות המועצה עוקבת אחר יישום "הכיוון האסטרטגי של איראן לארגון מחדש של ההסדרים האזוריים", ובניית "מערכת אזורית המבוססת על תפקידי מדינות האזור ועל האינטרסים המשותפים שלהן". במילים אחרות: טהרן רוצה הסדר אזורי בלי ארצות הברית במרכזו.

הורמוז: "סגור לחלוטין"

אם למישהו היה ספק מה פירוש "ניהול הדוק של מצר הורמוז", הרמטכ"ל האיראני, האלוף עלי עבדוללהי, הבהיר אותו ערב קודם לכן. בהצהרה שפורסמה בערוץ "אל-מנאר" וצוטטה באתר הלבנוני "בתוקית ביירות", הוא אמר:

"מצר הורמוז סגור לחלוטין ונתון לפיקוח הדוק, ואין שום ערובה לביטחונן של ספינות מפרות" — האלוף עלי עבדוללהי, הרמטכ"ל האיראני

ספוטניק בערבית דיווחה שעבדוללהי מסר את הדברים מאזור הורמוז עצמו, וקבע שהמצר "נתון לשליטת משמרות המהפכה". "אל-קודס אל-ערבי" ו"ערבי 21" הובילו כותרות על "סגירה מלאה" של המצר.

לפי הבלוג החי של אל-ג'זירה, הרמטכ"ל דחה את טענות ארצות הברית על "חופש ניווט" במצר, והכחיש שהמצר נפתח. כלי תקשורת תימני ואתרים נוספים הביאו גם הכחשה של "מקור איראני" לכך שטהרן שלחה לוושינגטון הצעה בנושא הורמוז. התמונה ברורה: המצר הוא קלף המיקוח המרכזי של המשטר, והוא לא מתכוון לוותר עליו בלי תמורה.

קטאר מאבדת סבלנות, טראמפ מזלזל

דווקא המתווכת הקרובה ביותר לטהרן במפרץ מאותתת שהסבלנות מתקצרת. משרד החוץ הקטארי קרא ביום שלישי לאיראן "להפגין רצון טוב, להפסיק את איומיה על מדינות המפרץ ולפתוח את מצר הורמוז", כך לפי דיווח באתר "אלמסדר" התוניסאי. לדברי דוחא, הצעדים האלה "הכרחיים להצלחת מאמצי התיווך שמטרתם הורדת המתיחות". משלחת קטארית שהתה באותה עת בטהרן, יום אחרי ביקור המשלחת של "ברית מכה": שר ההגנה הסעודי, מפקד צבא פקיסטן וראש המודיעין הטורקי.

העיתון האמירתי "אל-ח'ליג'" דיווח שבסיום הפגישה הזו הוסכם על "המשך שיחות להורדת המתיחות האזורית", מה שכונה "הסכם הרביעייה של טהרן". אבל בוושינגטון הנימה שונה לחלוטין. לפי אל-ג'זירה, הנשיא דונלד טראמפ אמר שלא היה "משוכנע במיוחד" בהפסקת האש עם איראן, ושהוא "ראה בה בזבוז זמן", ובמקביל טען שהיכולות של טהרן הושמדו. הפער בין הנימה האזורית לנימה האמריקנית הוא בדיוק המרחב שבו המשטר מנסה לתמרן.

החזית הפנימית: מחירים, מחסור וכוח קנייה

מאחורי הנאומים על "התנגדות" עומדת מציאות כלכלית קשה. לפי "סיני ניוז", קאליבאף שוחח עם המנהיג על "הבטחת שרשראות האספקה והייצור, חומרי גלם ומוצרי יסוד, והגנה על כוח הקנייה של האזרחים". הדיווח מתאר אינפלציה עולה, תנודות במטבע, שחיקה בכוח הקנייה, עליית מחירי מזון ושירותים ומחסור במוצרים מסוימים באזורים שונים. נתונים רשמיים מדויקים לא פורסמו, אבל עצם העובדה שהנושא עולה בכל פגישה עם המנהיג מעידה על הלחץ.

כאן גם טמון ההסבר לדגש של חמינאי על "אמון בין האזרחים לבעלי התפקידים" ועל העברת מידע "בזמן" לציבור. המשטר יודע שמלחמה ארוכה, עם מצר סגור, סנקציות ושווקים לא יציבים, מכרסמת בתמיכה גם אצל מי שמוכנים לספוג. "לא מלחמה ולא שלום" הוא בדיוק המצב שבו הציבור משלם את המחיר של מלחמה בלי לראות את הבטחת הניצחון.

איראן, 26–27 באוקטובר 2026: מי אמר מה

ניתוח: מה המשטר באמת אומר

כשמחברים את הנקודות מתקבלת אסטרטגיה עקבית. המשטר משדר שלושה מסרים במקביל, לשלושה קהלים. לציבור בבית: יש מנהיג, יש תוכנית, יש "מפת דרכים", ומי שבצמרת נפגש איתו ומאשר שהוא בסדר. לשכנות במפרץ ולמתווכות: טהרן מוכנה להסדר אזורי, להורדת מתיחות, ל"מערכת אזורית המבוססת על אינטרסים משותפים". ולוושינגטון: הורמוז נשאר סגור, והתנאים לסיום המלחמה לא השתנו.

השאלה היא כמה זמן אפשר להחזיק את שלושת המסרים יחד. דרישת קטאר לפתוח את המצר היא סימן שהמתווכות עצמן מתחילות לראות בסגירה מכשול ולא קלף. ההכרזה של טראמפ שהפסקת האש היא "בזבוז זמן" מצמצמת את מרחב התמרון. ובבית, כל יום של "לא מלחמה ולא שלום" נמדד במחירי לחם ודלק.

לכן הביטוי שבחר המנהיג, יציאה ממצב "לא מלחמה ולא שלום", הוא כנראה המשפט החשוב ביותר שיצא מטהרן השבוע. הוא לא מבשר על ויתור. הוא מבשר על הכרה בכך שהמצב הנוכחי לא בר-קיימא. מה יבוא במקומו, הסדר אזורי שעוקף את וושינגטון או חזרה לעימות פתוח, תלוי במידה רבה במה שיקרה במים הצרים שבין בנדר עבאס למוסנדם.