מה קרה בסוף השבוע
ביום שישי, 9 באוקטובר, אירח שר החוץ הטורקי, האקאן פידאן, באנקרה משלחת של חמאס שבראשה עמד ח'ליל אל-חיה, ראש הלשכה המדינית של התנועה. סוכנות הידיעות הממלכתית אנדולו, שציטטה מקורות דיפלומטיים טורקיים, דיווחה על הפגישה במשפט יבש אחד ולא מסרה פרטים על התוכן. בטורקיה פגישה כזאת היא כבר עניין שבשגרה. אנקרה שומרת על ערוץ פתוח עם חמאס מאז פרוץ המלחמה, ולאורך השנתיים האחרונות הציגה את עצמה כמי שמסוגלת לדבר עם כל הצדדים.
יומיים אחר כך הגיעה התגובה מירושלים. שר הביטחון ישראל כ"ץ אמר לכלי תקשורת ישראליים שישראל עוד לא סיימה לחסל את ראשי חמאס. לפי הציטוט שפרסמה אל-ג'זירה בערבית, ביום ראשון, 11 באוקטובר, הוא אמר:
"חיסלנו את ראשי חמאס בעזה, וגם תורו של אל-חיה יגיע"
אמר ישראל כ"ץ, שר הביטחון
כ"ץ הוסיף שאל-חיה יישלח להצטרף לאסמאעיל הנייה "במעמקי הגיהנום". הנייה, ראש הלשכה המדינית הקודם, חוסל בטהרן ביולי 2024.
כ"ץ לא הסתפק באיום על ראש חמאס. הוא פנה ישירות אל נשיא טורקיה ואמר שרג'פ טאיפ ארדואן "ממשיך לפרוש שטיח אדום" בפני מי שכינה "הרוצחים והתוקפים" של חמאס. הוא גם האשים את טורקיה בתמיכה בפעילות של חמאס ושל האחים המוסלמים נגד ישראל ונגד מדינות מוסלמיות באזור. ההאשמה הזאת מכוונת גם לבירות ערביות שרואות באחים המוסלמים איום ישיר על השלטון שלהן, ולא רק לאנקרה.
התשובה מאנקרה: "ייאוש פוליטי"
בטורקיה לא חיכו. ראש מנהלת התקשורת של הנשיאות, בורהאנטין דוראן, האיש שמנסח בפועל את הקו הרשמי של ארמון הנשיאות, פרסם תגובה עוד באותו יום. לדבריו, דברי כ"ץ חושפים את "הייאוש הפוליטי" של ההנהגה הישראלית ערב הבחירות. הוא דחה את ההאשמות נגד ארדואן ונגד טורקיה וטען שאיומים על אנשים שמעורבים במשא ומתן על הפסקת אש ושלום מוכיחים שישראל מזלזלת במשפט הבינלאומי.
דוראן הוסיף שההאשמות לא יוכלו להסתיר את מה שכינה "רקורד של רצח עם" בעזה ואת "המדיניות התוקפנית" של ישראל באזור. הוא סיים במשפט שחוזר כמעט בכל הודעה טורקית רשמית מאז 2023: "טורקיה תמשיך להגן על הזכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני, על הצדק ועל שלום בר-קיימא". לדבריו, האיומים הישראליים לא ישנו את עמדת אנקרה.
גם חמאס הגיב. התנועה כינתה את האיומים "טרור מדינה מאורגן ופשיטת רגל פוליטית", אמרה שהם משקפים את "ההיגיון של מדינות סוררות" שאינן מחויבות לחוק הבינלאומי, וקראה למתווכים לנקוט עמדה "חזקה ונחרצת" נגד דברי כ"ץ. הפנייה למתווכים חשובה כאן. בחמאס מבינים שהאיום מופנה בעקיפין גם לבירות שמארחות את ההנהגה, ובראשן דוחא ואנקרה.
רקע: שנה של הידרדרות שלא נעצרת
כדי להבין למה האיום הזה מהדהד כל כך באנקרה צריך לחזור שנה אחורה. בספטמבר 2025 תקפה ישראל בדוחא מבנה שבו נפגשו בכירי הלשכה המדינית של חמאס כדי לדון בהצעה להפסקת אש. המשלחת שרדה, וכ"ץ אמר אז שבכירי חמאס "שרדו בטעות" ושבפעם הבאה "יישלחו לגיהנום". מאותו רגע הבינו בטורקיה שהמטרייה הדיפלומטית שקטאר נהנתה ממנה לא הגנה עליה, ושאולי גם המעמד של טורקיה כחברת נאט"ו לא יספיק כדי להגן על אורחיה.
ההידרדרות לא נעצרה מאז. במאי 2024 עצרה טורקיה את כל הייצוא לישראל ואת כל הייבוא ממנה, בנימוק של המצב ההומניטרי בשטחים. בזירה הסורית התנגשו האינטרסים חזיתית. באוגוסט האחרון, לפי יורוניוז בערבית, תקפה ישראל את בסיס חיל האוויר אבו א-דוהור בצפון סוריה, ובנימין נתניהו האשים את אנקרה בהרחבת ההשפעה הצבאית שלה שם. אנקרה הכחישה. ביוני הצהיר ארדואן, כפי שדיווחו יורוניוז בערבית ו-CNN בערבית, ש"הביטחון שלנו מתחיל בדמשק ובביירות" ושצעדי ישראל "מאיימים כעת על ביטחון טורקיה". נתניהו השיב שלא ל"דיקטטור" להטיף מוסר.
בספטמבר הגיעה המתיחות לשיא חדש. ב-6 בספטמבר הצטרפה טורקיה למצרים, לירדן, לסעודיה, לקטאר, לאיחוד האמירויות, לאינדונזיה ולפקיסטן בגינוי משותף לתוכנית הישראלית להגירת תושבי עזה. ב-17 בספטמבר כתב כ"ץ ברשת X שאם ארדואן רוצה לעזור ל"אחיו האידיאולוגיים" בעזה, הם יכולים לעבור לאנטליה, שבה יש לדבריו "מקומות פנויים" כי התיירים הישראלים כבר לא מגיעים. הוא הוסיף שארדואן "לא ידרוך אפילו בעזה". שישה ימים אחר כך עלה ארדואן לנאום בעצרת הכללית ה-81 של האו"ם. לפי יורוניוז בטורקית, הוא האשים את ישראל ב"טרור מדינה", כינה את עזה "מחנה הריכוז הכי לא אנושי ומביש של זמננו" ואמר:
"אנחנו ניצבים מול מנטליות של רצח עם שלעולם אינה שבעה מהרג"
אמר רג'פ טאיפ ארדואן, נשיא טורקיה, בעצרת הכללית ה-81 של האו"ם
משלחת ישראל, ובה השגריר דני דנון, יצאה מהאולם באמצע הנאום.
למה דווקא עכשיו: הבחירות בישראל
הקריאה הטורקית של האירועים, שחוזרת גם בעיתונות הערבית, פשוטה: ב-27 באוקטובר ישראל הולכת לבחירות לכנסת. אלה הבחירות הארציות הראשונות מאז 7 באוקטובר 2023, ונתניהו נאבק להישאר בשלטון כשהמלחמה בעזה נמצאת במרכז הקמפיין. מנקודת המבט של אנקרה, ארדואן הוא יריב נוח. הוא מוכר לכל בוחר ישראלי, הרטוריקה שלו חריפה, והוא מאפשר להציג את טורקיה כאיום חדש מצפון, כמעט ממלא מקומה של איראן.
בראיון בלעדי לניוזוויק לפני כמה שבועות הזהיר ארדואן כבר מפני מה שכינה "נרטיב מוטעה" בישראל, שמציג את טורקיה "כמקור איום חדש". לדבריו, הנרטיב הזה "לא תורם לשלום". בעיתון "חורייט" צוטט ארדואן באותה רוח, ובשיח הטורקי חוזר שוב ושוב הטיעון שישראל "לא יכולה לחיות בלי אויב". לכן, כשדוראן מדבר על "ייאוש פוליטי לפני הבחירות", הוא לא רק מגיב. הוא מנסה להעביר לקהל הבינלאומי מסר שלפיו הסכסוך עם טורקיה הוא כלי פוליטי פנימי ישראלי, ולא איום אמיתי.
יש לזה גם צד טורקי פנימי. בשבוע שעבר עבר ראש עיריית איזמיר, מעוז האופוזיציה, למפלגת השלטון של ארדואן, והעיר ידעה הפגנות סוערות. ארדואן נמצא בתנופה פוליטית בבית, והעימות עם ישראל מאחד סביבו את הבסיס השמרני וגם חלקים מהאופוזיציה הלאומנית. לפי הדיווחים בעיתונות הערבית, כל צד מרוויח פוליטית מהעימות עם הצד השני.
הזירה המשפטית והאזהרה המובלעת
ברקע מתנהלת גם חזית משפטית. בסוף ספטמבר דיווח האתר המצרי מצראווי, בהסתמך על דיווחים בתקשורת העברית, שישראל שוקלת לפעול נגד ארדואן בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. זה קרה אחרי שטורקיה קידמה צעדים נגד נתניהו והצטרפה לתביעת רצח העם נגד ישראל בבית הדין הבינלאומי לצדק. גם ההודעה של דוראן נשענה בכוונה על אוצר מילים משפטי: "משפט בינלאומי", "רצח עם", "אנשים המעורבים במשא ומתן". אנקרה בונה תיק, ולא רק עונה בכותרות.
יש גם מסר עמוק יותר. האיום של כ"ץ נאמר מיד אחרי פגישה בבירת טורקיה, ולכן קשה שלא לשמוע בו רמז לכך שגם שטח טורקי אינו חסין. אחרי התקיפה בדוחא, הרמז הזה לא נשמע בעיתונות הטורקית כמו רטוריקה ריקה. ההבדל המהותי הוא שטורקיה חברה בנאט"ו ויש לה את הצבא השני בגודלו בברית. פעולה ישראלית על אדמתה תהיה בגדר הסלמה ברמה אחרת לגמרי, ובאנקרה מבינים זאת. לכן התגובה הרשמית נמדדה ומחושבת: היא מבזה את כ"ץ ומציגה אותו כפוליטיקאי מבוהל, אבל לא נכנסת למשחק של איומים צבאיים.
מה הלאה
בשבועיים שנותרו עד הבחירות בישראל, עוד סבבים כאלה צפויים כמעט בוודאות. טורקיה לא תוותר על הקשר עם חמאס. מבחינתה זה נכס דיפלומטי שהופך אותה למתווכת שאי אפשר לעקוף, גם מול וושינגטון. ישראל, מנגד, תמשיך להשתמש בקשר הזה כדי להציג את אנקרה כחלק מ"הציר" העוין. השאלה הפתוחה היא מה יקרה אחרי 27 באוקטובר. אם תקום בישראל ממשלה חדשה, ייתכן שייפתח חלון להורדת הלהבות, כפי שקרה בעבר לאחר משברים קשים בין המדינות. אם נתניהו ימשיך לשלוט, בטורקיה יחזרו ככל הנראה לאותו משפט שאמר ארדואן בעבר: "אם יבוא שלום לאזור שלנו, הוא יבוא למרות ישראל".
בינתיים, הגשר האחרון בין שתי המדינות כבר לא נשען על מסחר. הוא כבר לא נשען גם על תיאום ביטחוני. מה שנשאר ממנו הוא ערוץ התיווך מול חמאס, והוא בדיוק המטרה שכ"ץ כיוון אליה בסוף השבוע. אם הערוץ הזה ייסגר, ישראל וטורקיה יישארו בלי שום מכנה משותף, וכל אחת מהן תצטרך להסביר לוושינגטון מדוע דווקא היא אינה האשמה בכך.
