פרשנות | 29 בספטמבר 2026
שני מסלולים, מדינה אחת
מבחוץ השבוע נראה כמו שבוע דיפלומטי. לפי העדכון השוטף של אל-ג'זירה, בכיר אמריקני אמר לרשת שהנשיא דונלד טראמפ "מוכן להקל בסנקציות על איראן ולשחרר את נכסיה המוקפאים תמורת התקדמות בתיק הגרעין". מזכיר המדינה מרקו רוביו איים על טהרן במקביל שתשלם מחיר אם תפגע באינטרסים אמריקניים. שר החוץ עבאס עראקצ'י, כך דווח, ממתין לתשובה האמריקנית להצעה האיראנית שהועברה דרך מתווכים. יורוניוז בערבית סיכמה את המצב בכותרת "נראה מי ימצמץ ראשון".
מי שקורא את דיווחי ארגוני זכויות האדם שמתפרסמים באותם ימים בערבית ובפרסית מקבל תמונה אחרת. הרפובליקה האסלאמית לא מתכוננת לפשרה פנימית. היא עסוקה בחיסול איומים, אמיתיים ומדומים. זה הדפוס המוכר של המשטר בזמני לחץ: ככל שהוא מתגמש כלפי חוץ, הוא מקשיח כלפי פנים, כדי שאף אחד בבית לא יפרש את הגמישות כחולשה.
ספטמבר של תליות
לפי רשימה שפרסמה המועצה הלאומית של ההתנגדות האיראנית (NCRI), שהיא הזרוע הפוליטית של ארגון מוג'אהדין-ח'לק, הוצאו להורג לפחות 22 אסירים בין 2 ל-14 בספטמבר 2026. הפיזור הגאוגרפי מלמד הרבה. ב-2 בספטמבר נתלו שמונה אסירים במשהד, שיראז, באבול, גורגאן ורפסנג'אן. ב-6 בספטמבר נתלו ארבעה במשהד, ביניהם אישה, פאטמה ג'האנכרד בת 40. ב-9 בספטמבר הוצאו להורג ארבעה באספהאן וביזד, וב-13 בספטמבר עוד שישה בבתי הכלא של זאבול, זאהדאן, איראנשהר וג'ירופת. שלושה מארבעת בתי הכלא האלה נמצאים בסיסטאן ובלוצ'יסתן, המחוז הבלוצ'י שהמשטר רואה בו מוקד תמידי של מרד. בנוסף דווח על הוצאות להורג בודדות בסמנאן, בבהשהר ושוב באספהאן.
המועצה קראה לנציב העליון של האו"ם לזכויות אדם, למועצת זכויות האדם ולמועצת הביטחון "לפעול בדחיפות". מדובר בארגון אופוזיציה שיש לו עניין ברור בנושא, אבל הנתונים שלו מתיישבים עם המגמה שמתארים גם גופים עצמאיים יותר.
"ריגול למען המוסד": האישום שהפך לשגרה
הקטגוריה שמתרחבת הכי מהר היא תיקי הריגול. ב-19 בספטמבר דיווחה אל-ערבייה על הוצאה להורג של אדם שהורשע בכך ש"סיפק מידע על אתרי טילים לישראל". קדמו לו מקרים דומים לאורך כל השנה. באפריל הודיעה סוכנות מיזאן, השייכת למערכת המשפט האיראנית, על תלייתם של מוחמד מעסום שאהי, המכונה נימא, בן 38, וחאמד ולידי, בן 45. השניים הורשעו ב"פעילות ברשת ריגול הקשורה למוסד" ובתכנון פיגועים בתוך איראן. מרים רג'אווי, נשיאת ה-NCRI, טענה בתגובה שההאשמות "אבסורדיות" ושהפשע היחיד של השניים הוא "ההיאחזות בחירות".
באוגוסט דיווח אל-מוניטור בערבית על תלייתם של שני גברים נוספים. הראשון, אמיד בהזאד, הורשע בכך ששלח קואורדינטות של מתקנים ביטחוניים ל"רשתות הקשורות למוסד" במהלך העימות בפברואר עם ארצות הברית וישראל. השני הואשם בהעברת מידע על אתרים רגישים לסוכנות חדשות של האופוזיציה האיראנית שיושבת בלונדון, וכלי התקשורת הממלכתיים כינו אותה "מסגרת תקשורת הקשורה למוסד". במקרה הזה עבודה עיתונאית, או מסירת מידע לכלי תקשורת גולה, הוגדרה כריגול שדינו מות.
זה מה שהופך את האישום בריגול לכלי כה יעיל בידי המשטר. אחרי המלחמה בפברואר, שבה נהרג המנהיג העליון עלי ח'אמנאי, טהרן צריכה להסביר לציבור שלה איך האויב הגיע כל כך עמוק. התשובה הרשמית היא "סוכנים". כבר במרץ הודיעה איראן, לפי אל-ג'זירה, על מעצרם של 178 בני אדם בחשד לריגול לטובת ארצות הברית וישראל. חלק מהעצורים האלה עומדים כעת מול חבל התלייה.
תליות בחשאי של אזרחים עיראקים
ב-27 בספטמבר פרסם רדיו מונטה קרלו הבינלאומי בערבית דיווח של ארגון זכויות אדם, שלפיו איראן הוציאה להורג בחשאי אזרחים עיראקים באשמת ריגול, "ללא הודעה רשמית". זה לא הדיווח הראשון מהסוג הזה. כבר במאי דיווחה איראן אינטרנשנל בערבית על הוצאתם להורג של ארבעה אסירים פוליטיים, בהם שני אזרחים עיראקים שנתלו בחשאי באשמת ריגול.
לממד העיראקי יש משמעות מדינית מעבר לזכויות האדם. בגדאד היא אחת מבעלות הברית הקרובות ביותר של טהרן, והשטח העיראקי, בייחוד כורדיסטן, מוצג שוב ושוב בכתבי האישום האיראניים כזירת ההכשרה של "רשתות המוסד". תליות שקטות של עיראקים שולחות מסר לא רק לאסירים אלא גם לממשלה בבגדאד ולאזור הכורדי: איראן רואה בגבולה המערבי חזית ביטחונית, והיא תנהג בה לפי הכללים שלה.
אחוואז: מעצרים בלי צו ובלי מידע
לצד הגרדום פועלת גם מכונת המעצרים. העיתון הסעודי אל-בילאד דיווח ב-23 בספטמבר, על סמך נתונים של ארגון כארון לזכויות אדם, על מעצרם של לפחות 18 אזרחים ערבים סונים ב"ימים האחרונים" בעיר אחוואז ובכפר אבודה. לפי הארגון, כוחות הביטחון נכנסו לבתים בלי צו שיפוטי, החרימו טלפונים ניידים ולא מסרו למשפחות מידע על מקום המעצר או על מעמדם המשפטי של העצורים. בחוזסטאן, המחוז העשיר בנפט שבו מרוכז המיעוט הערבי של איראן, זו כבר שיטה מוכרת: מעצר מונע ורחב בכל פעם שהמשטר חושש מהתלקחות.
המספרים: שיא של שלושה עשורים
קשה למדוד את היקף ההוצאות להורג באיראן, כי חלק גדול מהן לא מדווח. לפי נתונים שצוטטו באשרק אל-אווסט, בשנת 2025 הוצאו להורג באיראן לפחות 1,639 בני אדם, המספר השנתי הגבוה ביותר מאז 1989. לפי אל-מוניטור, במחצית הראשונה של 2026 נרשמו לפחות 370 הוצאות להורג. 52 מהן היו בתיקים שקשורים למחאות ינואר ולעבירות פוליטיות וביטחוניות, כולל ריגול, ועשרה גברים ממתינים לגרדום באישומים הקשורים למחאות.
אל-בילאד, בהסתמך על ארגון זכויות האדם האיראני, הביא נתון גבוה בהרבה: לפחות 2,657 הוצאות להורג ב-2026. זה נתון שקשה ליישב עם שאר הנתונים שפורסמו, והוא ממחיש כמה מעט ידוע באמת על מה שקורה מאחורי חומות בתי הכלא. כל המקורות מסכימים על הכיוון: עלייה חדה, ובייחוד בתיקים פוליטיים.
הרשויות "יגבירו את ההוצאות להורג של אסירים פוליטיים" עם חידוש הלחימה מול ארצות הברית
הזהיר מחמוד אמירי-מוקדם, מנהל ארגון Iran Human Rights שבסיסו בנורווגיה
אמנסטי אינטרנשנל תיארה את ההרשעות כתוצאה של "משפטים שהוכתמו בעינויים והם בלתי הוגנים בעליל".
האיש שמאחורי הגרדום
אי אפשר להבין את הגל בלי ראש הרשות השופטת, ע'לאם-חוסיין מוחסני-אז'האי. הוא היה אחד משלושת חברי מועצת ההנהגה הזמנית שכיהנה בין 1 ל-8 במרץ, אחרי חיסולו של עלי ח'אמנאי ולפני בחירתו של מוג'תבא ח'אמנאי. ביולי חידש המנהיג החדש את מינויו לקדנציה שנייה. זה היה מסר ברור: המנהיג החדש לא מתכוון לרכך את מערכת המשפט. הוא מחזק את האיש שהפך אותה לכלי המרכזי לדיכוי מבית.
הכלכלה ברקע: פחד כתחליף לפת לחם
הגל מגיע בזמן שהחברה האיראנית מתמודדת עם משבר כלכלי חריף. אל-ערבייה פרסמה השבוע סדרת עדויות של אזרחים שמתארים יוקר מחיה משתק, שוק שחור משגשג ושוחד שהפך לחלק מחיי היומיום. במשטר שאין לו הרבה מה להציע לאזרחים מבחינה חומרית, ההרתעה הופכת למשאב המרכזי. התליות לא מכוונות רק למי שנתלה. הן מכוונות לשכונה, לעיר ולכל מי ששוקל לצאת לרחוב.
מבט קדימה
אם וושינגטון אכן תציע הקלות בסנקציות ושחרור כספים מוקפאים, כפי שדווח השבוע, השאלה שתעמוד מול הממשל האמריקני ומול בירות אירופה היא אם יש לעסקה כזו מחיר פנימי. הניסיון מלמד שהמשטר בטהרן מבחין היטב בין שני המסלולים, ושרוגע יחסי מול המערב לא הוביל בעבר לריכוך מבית, אלא לפעמים דווקא להפך. מבחינת המשפחות במשהד, בזאהדאן ובאחוואז, התוצאה של "מי ימצמץ ראשון" בניו יורק כבר ידועה. ברפובליקה האסלאמית של 2026, מי שממצמץ הוא האזרח.
