סלימה אל-מוסלימה — אימאמית, אמנית סופית, מייסדת התנועה האברהמית בהולנד ועומדת בראש המכון לאסטרטגיות שלום — פרסמה מסמך עמדה מטעם התנועה האברהמית העולמית, ובו מתווה מובנה לצמצום המתיחות באזור ולבניית שלום שיחזיק מעמד. "אני מציגה את המסגרת הזו מתוך עבודה רוחנית כנה ומתוך מחויבות לרווחתם, לכבודם וליציבותם ארוכת הטווח של כל בני האדם במזרח התיכון ומעבר לו", היא כותבת בפתח הדברים.
הפנייה לסין: מתווך עם שיניים
לטענת אל-מוסלימה, הארכיטקטורה הדיפלומטית המסורתית בהובלה מערבית מיצתה את יכולת ההשפעה שלה. כדי לשבור את הקיפאון, היא גורסת, יש להעביר את מרכז הכובד למתווך בעל עצמאות מלאה, כוח כלכלי גלובלי והשפעה ישירה על שחקנים אזוריים עוינים.
המועמדת שלה לתפקיד היא סין. בשונה ממעצמות המערב, בייג'ין מקיימת קשרים כלכליים עמוקים עם כל הצדדים המרכזיים — איראן, ערב הסעודית וישראל כאחד — ומכאן, לדבריה, נובעת יכולת אכיפה דיפלומטית ייחודית.
איראן, היא מסבירה, מחזיקה כיום בקלפים אסטרטגיים משמעותיים, ומצב זה טומן בחובו סיכון להסלמה שתגבה מארצות הברית מחיר אסטרטגי כבד. משום שסין תלויה במידה רבה בייבוא נפט איראני, יש בידה מנוף כלכלי ממשי מול טהרן, והיא ממוקמת באופן ייחודי כדי להשפיע על קבלת ההחלטות שם.
לפי הניתוח שלה, טהרן רואה בטכנולוגיה הגרעינית בעיקר סמל ליוקרה לאומית, אמצעי הרתעה ומגן ריבוני. ואולם באיראן מודעים לכך שפיתוח נשק גרעיני עלול להצית תגובת שרשרת אזורית — ובכלל זה התחמשות גרעינית סעודית — ולהוביל לתגובה ישראלית קיצונית. בשל הסיכונים הללו, היא מעריכה, ייתכן שטהרן תעדיף מסלול דיפלומטי אם יוצעו לה ערבויות ביטחוניות אמינות.
הכלי המעשי שהיא מציעה: קשירת המשך שיתוף הפעולה הכלכלי בשקיפות, בפיקוח בין-לאומי הדוק ובעמידה מאומתת בהתחייבויות — סוג של לחץ שוושינגטון ואיסלמאבאד לא הצליחו להפעיל.
מי יושב סביב השולחן
הרכיב השני במתווה נוגע להרכב המשלחות. אל-מוסלימה קוראת להעלות נשים לתפקידי ליבה במשא ומתן, ובכלל זה שילוב דיפלומטיות אמריקאיות ממוצא רב-אתני שיוכלו לגשר על פערים תרבותיים, פוליטיים ואסטרטגיים. "בדיפלומטיה, גיוון הוא מקור כוח", היא כותבת.
לצד זאת היא דורשת לשלב את ערב הסעודית במשא ומתן ישיר מול איראן ולהעניק לריאד קול בעל משקל מכריע: הממלכה, לשיטתה, היא "הדבק" המבני של המזרח התיכון, ובעלת הסמכות האזורית הדרושה כדי לאזן את ההגמוניה האיראנית.
הסעיף השנוי ביותר במחלוקת נוגע לישראל. לדעת אל-מוסלימה, כדי שהמשא ומתן יתקדם נדרש שינוי פוליטי פנימי והתרחקות מעשור של שלטון ימני — לעבר קואליציית מרכז או שמאל, ורצוי בהובלה נשית — שתשבור את האינרציה האידאולוגית הקיימת. זו, יש להדגיש, עמדתה של הכותבת.
הרתעה כלכלית במקום הרתעה צבאית
עליונות צבאית לבדה, טוענת אל-מוסלימה, אינה יכולה להבטיח ביטחון ארוך טווח. היא קוראת לישראל להסיט משאבים מהוצאה ביטחונית טהורה לעבר אינטגרציה מסחרית עמוקה באזור.
ההיגיון פשוט: הטמעה של טכנולוגיה ושירותים ישראליים בכלכלות ערביות יוצרת תלות פיננסית הדדית. מדינות ערב שיהיו מושקעות בתשתית מסחרית ישראלית יפעלו באופן טבעי כדי להגן על הנכסים המשותפים — מה שהיא מכנה מערך "הגנה חינם" שמתחזק את עצמו.
במקביל היא מציעה השקעה כלכלית ממוקדת בשיקומה ובפיתוחה של סוריה, מתוך תפיסה כפולה: פירוק המצוקה הכלכלית שמייצרת רדיקליזציה, ושחיקה שיטתית של ניסיונות איראניים להשליט הגמוניה מלאה במדינה.
עזה: מים תחילה, ואחר כך תעשייה
אל-מוסלימה סבורה שאי-אפשר לנטרל את חמאס באופן קבוע באמצעים צבאיים, ושהסרתו ההדרגתית אפשרית רק באמצעות דיפלומטיה כלכלית מובנית ותלות בתשתיות — בניהול בייג'ין.
העדיפות המיידית, לדבריה, היא ביטחון מים: השקעות בין-לאומיות שיממנו לאלתר תשתית התפלה בקנה מידה גדול בתוך הרצועה, כאשר לישראל שמור תפקיד מנהלי משותף בניהול ובבקרה על אספקת המים — נקודת מנוף חיונית שאינה צבאית.
בטווח הארוך היא מציעה תוכנית אב לשיקום בהובלת סין, שתהפוך את עזה למרכז ייצור ומסחר אזורי — "הונג קונג של המזרח התיכון". שילוב הרצועה בשרשרת האספקה העולמית, לשיטתה, יסיט את מבנה התמריצים המקומי מלוחמה לשימור כלכלי.
המסגרת בקצרה
- המתווך המוצע: סין
- עוגן אזורי מרכזי: ערב הסעודית
- עדיפות ראשונה בעזה: תשתית להתפלת מים
- חזון ארוך טווח לעזה: מרכז ייצור ומסחר
- שינוי דיפלומטי: הרחבת מקומן של נשים בשולחן המשא ומתן
- שינוי אסטרטגי לישראל: אינטגרציה מסחרית לצד ההוצאה הביטחונית
שורה תחתונה
שלום בר-קיימא במזרח התיכון, מסכמת אל-מוסלימה, מחייב יותר מהרתעה צבאית או הפסקות אש זמניות. הוא מחייב ארכיטקטורה שלמה: דיפלומטיה, תלות כלכלית הדדית, הכללה אזורית, יציבות הומניטרית וערבויות ביטחוניות אמינות.
"המטרה הסופית", היא כותבת, "היא ליצור סדר אזורי שבו השלום יהיה בעל ערך אסטרטגי וכלכלי גדול יותר מהמלחמה". לשם כך, לדבריה, יידרשו אומץ פוליטי, שיתוף פעולה בין-לאומי והכרה בכבודם ובביטחונם של כל עמי האזור.
המאמר פורסם במקור באנגלית באתר Faith & Freedom News. הדעות המובעות בו הן של הכותבת.
