אנחנו - הילדים של אז וההורים של היום - ממשיכים לנסות לשכנע, להפציר, לאיים ולהתחנן. האם לעולם לא נלמד? מחקרים חדשים בנושא מראים כי להורים תפקיד מרכזי בעיצוב הגישה של ילדיהם לגבי אוכל ואכילה, ולמרות הכוונות הטובות תמיד, הדרך אל הבטן (של ילדינו), רצופה בטעויות (שלנו, כמובן). דיאטניות "מאוחדת", ד"ר שרה קפלן,וד"ר סיגל סופר, מנסות למנות חלק מהטעויות הנפוצות והדרכים להתמודד עמן במשולש הבעייתי - הורים, ילדים ואוכל:
"ילד טוב משאיר צלחת ריקה"
הפעלת לחץ הופכת את ההתמודדות עם האוכל למאבק כוח, שלא קשור כלל באכילה אלא בתחושת העצמאות של הילד. גם אם הילדים נענים לדרישת ההורים ומסכימים לאכול מזון מסוים, הם יפסיקו לעשות זאת בהזדמנות הראשונה בגלל הלחץ שהופעל עליהם.בנוסף, ברמה הפיזיולוגית ווסת המזון של הילד (תחושת הרעב והשובע הטבעית שלו) עלול להתקלקל והוא יאבד בכך את הנטייה הטבעית של הגוף לאיזון ולהשגת צרכיו המדויקים.
מתן שוחד
הורים שנותנים לילד ממתקים כפרס על אכילה מעבירים לו בכך מסר שגוי. ברוב המקרים, הממתק העתידי הופך להיות חשוב יותר מהבשר והירקות. במקומו אפשר להציע פרי לקינוח, לתת את הממתק רק אחר הצהרים וכך לנתק את הקשר בינו ובין ארוחת הצהרים. ובכלל, מי אומר שחייבים לשחד בממתק? אולי ספר או סרט? שווה לחשוב על זה.
מתייאשים מהר ממאכלים חדשים?
בבתים רבים ארוחת הצהרים המסורתית של הילדים כוללת רק שניצל וצ'יפס. כדי שיאכלו מזון מגוון, יש להציע להם סוגי מזון שונים וכדאי לא לוותר מיד עם הסירוב הראשון.
סקרים אף הוכיחו כי כדי שילדים יסכימו לאכול מזון חדש, יש להציג אותו כ-15-10 פעם בממוצע. בקיצור, עליכם להמשיך ולהציע את המזון מתוך תקווה שהילד יאכל .
מסעדה ביתית עם שף במשרה מלאה
קל מאוד ליפול למלכודת של הכנת אוכל שונה לכל אחד מבני הבית, אך גם זה לא מסייע בשיפור הרגלי האכילה ולעומת זאת כן גוזל זמן וכוחות יקרים.במקום זאת, כדאי להציע מגוון מצומצם של מאכלים, בהתאם לאופי הארוחה. למשל, אם אוכלים סנדוויצ'ים, הציעו לילדים שניים-שלושה ממרחים שיוכלו לבחור מהם. ככלל, בתכנון הארוחה השתדלו שעל השולחן יהיה לפחות מאכל אחד שילדכם מכיר ואוהב. אם למרות זאת הוא בוחר לא לאכול כלום, אל תילחצו. הוא לא יגווע ברעב עד הארוחה הבאה, ואם בכל זאת ירגיש רעב - יבין בעצמו מהי התוצאה של אי אכילה.
מקיצוניות אחת לשנייה
בבתים מסוימים הילדים אוכלים רק עוגיות, במבה וביסלי ושוטפים הכל פנימה עם ליטרים של מיץ פטל. מיותר לציין כי המזונות הללו אינם בריאים: הם עשירים בשומנים, סוכרים ומלחים, ולא משאירים מקום למזון בריא. ילד שמתמלא במזון מסוג זה לא יהיה רעב כשלבסוף יוגשו הארוחות הבריאות. מצד שני, אין צורך להוציא את כל החטיפים מהבית ולגזור על הילד דיאטה של "חטיפי בריאות" בלבד. בכך רק נגרום לו לטרוף חטיפים בכל הזדמנות שתהיה לו.
הסבון בכה מאד... חינוך לניקיון
חוש הטעם הוא רק אחד מהחושים המופעלים בזמן האכילה. חשוב לזכור כי פעוטות לומדים על המזון שהם אוכלים גם באמצעות מגע. עצה קטנה: קחו את החלק הגדול של העיתון ופרסו אותו מתחת לכיסא האוכל, הפשיטו את הילד מבגדיו העליונים וכך אולי תצליחו להעלים עין מהלכלוך ולהחזיר את הילד (ואת המטבח) למצב מסודר מייד בתום הארוחה.
על טעם וריח
כשילדכם מסרב למאכל מסוים כמה וכמה פעמים, קבלו זאת כעובדה: הוא לא אוהב עגבנייה וזו זכותו. אם אתם בכל זאת מודאגים, היוועצו בתזונאית למציאת תחליפים.
צלחת גדולה, פה קטן
בבתים רבים נוהגים לתת לפעוטות מנות גדולות בצלחות המשמשות גם את בני הבית האחרים. כך קורה שההורים מתאכזבים לראות שהילד "השאיר הרבה בצלחת", למרות שלמעשה הוא אכל כמה שרק היה יכול. משום כך, תנו לו להתחיל בקטן.
אסור לכם לאסור
מה שנכון לגבי דיאטות תופס גם לגבי תזונת ילדים: מה שאוסרים לאורך זמן יהפוך נחשק, והילדים ימצאו הזדמנות להשיגו ואז גם יפריזו באכילתו. השתדלו שהאוכל הבריא יהווה שגרה בימי החול ועם זאת הקפידו לאפשר חריגות בסופי שבוע.
נבואה שמגשימה את עצמה
הורים שמתחילים להאמין שילדם "מפונק באוכל", יגלו בסופו של דבר שהוא אכן הפך לכזה. כל שנותר לנו הוא לדאוג שהתפריט שלו כולל מספיק חלבונים, ויטמינים ומינרלים באמצעות הקניית הרגלים טובים.
