הארגונים מציידים את העובדים בקודים התרבותיים המקובלים בעולם העסקים במדינת היעד, כך למשל דרך לחיצת היד, קידה, ההבדל בין תפקיד נשי לתפקיד גברי, ערכי התרבות הארגונית המקובלת וכו'. נכון, העובד צריך להתאקלם במהרה ולהצליח בעבודתו, אך גם המשפחה צריכה להתאקלם במדינת היעד, להרגיש ביטחון, שייכת לחברה החדשה, לצמוח ולהתפתח. ילדים של משפחות ישראליות רבות המגיעים למדינה החדשה ב"רי- לוקיישן" מוצאים עצמם "חוצניקים". יש בליבם תחושת ניכור וזרות מוחלטת לחברה החדשה בה הם אמורים להתאקלם, לרכוש חברים, להרגיש כיף ובבית.
ליזי פורת מ"עוברים ושבים" אימון משפחות ברי לוקיישן: "בכדי שילד ירגיש שייכות לחברה במדינה החדשה וימצא בה חברים ועניין, על האמא להבין שזה תהליך שעליה לעזור לו לעבור. תפקיד האם מתחיל בישראל בהכנה לארץ היעד הכוללת: ללבוש את סגנון הלבוש המקובל בין בני גילו, לדעת לשחק את המשחקים הנהוגים בין בני גילו, לדעת לשיר את השירים המקובלים על שכבת גילו, להתמצא בסלנג המקומי הספציפי לאזור שלו, מה אסור לומר ואלו תנועות אסור לעשות בציבור.
תפקיד האם נמשך בחו"ל כאשר היא נדרשת לעודד ואף לאמן את ילדיה להשתלב בחברה, למרות שזו לא ציפתה להם כלל וכלל. ישנם הורים חכמים שמקדימים לעשות ודואגים שילדיהם ילמדו את השפה המדוברת במדינה אליה הם נשלחים, אך עליהם להבין ששפה זה יותר מאוסף של מילים, שפה זו תרבות". לקראת רי-לוקשיין, אני ממליצה לכל משפחה: למפות את האתגרים החיצוניים שהמעבר לחו"ל והחזרה לארץ מזמנים.
לתכנן מראש, ותוך כדי- מהן דרכי הפעולה שהאמא והאבא צריכים לנקוט בהן על מנת: לעזור לילדים למזער את תחושת הניכור בחברה החדשה, ולהביאם להתאקלמות בריאה ומוצלחת בחברה החדשה.
גזרו, שמרו, שתפו- טיפים טיפים טיפים: המעבר למדינה זרה הוא מעבר שיש בו התרגשות גדולה. יחד עם זאת, לצד התקוות וחלומות הנבנים להם במחשבות (כמעט ללא שליטה) מתגנבות להן גם מחשבות מסוג אחר, מטרידות ומפחידות כמו: מה אם זה לא יצליח? מה אנחנו גורמים לילדים בטווח הרחוק? ואולי לילד אחד יהיה ממש טוב ולאחר ממש רע. כך או כך, המעבר עצמו דורש הכנה. לעיתים אנחנו כהורים כל כך רוצים "לחסוך" כאב מהילדים שלנו, שאנחנו מדלגים על שלבים חשובים בתהליך ולרוב, מגלים את זה רק בדיעבד, כשיש משבר להלן כמה כללי אצבע למעבר בריא: כלל ראשון: היפרדו כמו שצריך. מהבית, מהגן, מהמשפחה המורחבת, ומהחברים.
למרות שקשה לנו לראות את הילדים שלנו עצובים כל כך... זהו שלב חשוב והכרחי בתהליך. בלעדיו קשה לעבור לשלב הבא. השתדלו שהפרידה תהיה קורקטית, אך משמעותית. וללא "פאתוס" מיותר. הפכו את הפרידה לחגיגה, השקיעו בפרטים הקטנים. אל תשכחו להצטייד בכל האמצעים לשמור על קשר עם כולם (גם אם לא ממש תעשו את זה) ולתעד את החלקים היפים והמרגשים באירוע. חשוב להיזכר ברגע הזה (כואב ככל שיהיה) גם בהקשרים חיוביים.
כלל שני: תנאים חברתיים לנחיתה רכה.
בעידן מתוקשב שכזה היכולת לייצר קשרים חברתיים, גם אם מעט שטחיים, הוא פשוט ואפשרי. התחברו מבעוד מועד לקבוצות פייסבוק, פורומים וקהילות מתוקשבות באזור המגורים אליו אתם אמורים להגיע. חפשו ישראלים שעושים את המעבר כמוכם, חפשו משפחה ישראלית שעברה את התהליך הזה לא מזמן גם פרצוף אחד מוכר לכל ילד יעשה את ההבדל. וודאו שהילד לא מגיע לוואקום של הלא נודע. מלאו את הקיץ בפעילות ובמפגשים עם אנשים חדשים. ילד שיבלה קיץ שלם בבדידות גדולה, יתקשה למצוא את הכוחות להתחיל את שנת הלימודים בצורה חיובית.
כלל שלישי: לימדו את ה"שפה" במדינת היעד. ולא רק אוצר מילים. עוד בטרם יציאתכם. התעניינו בסלנג המקומי, בנואנסים הקטנים, צפו בסרטים שצולמו באזור המגורים החדש, תרגלו יחד עם הילדים את משחקי החברה הנהוגים, למדו את עצמכם ואותם על מנהגים, או מזונות מאפיינים. דברים קטנים שכאלה מסייעים מאד לתחושת השייכות.
כלל רביעי : חשוב לאפשר זמן התברברות. המעבר הינו תהליך המאופיין בשלבים. שלב האמצע הוא שלב לא פשוט של חוסר אונים קל ותחושת בלבול. הוא מאופיין במצבי רוח משתנים, ברגעים של "רוצה הביתה" ואולי גם לא מעט האשמות כלפיכם ההורים. אל תתרגשו מזה, אך תנו לזה מקום. השתדלו להכיל, לחבק ולהאמין בכוחות של המשפחה לשרוד את התקופה הקשה. תנו לילד לשהות קצת שם קצת, אבל לא יותר מידיי.
כלל חמישי: קדשו את זמן המשפחה. השתדלו לייצר טקסים ומנהגים שהם רק לכם ושלכם כמשפחה. בילוי משפחתי קבוע, משחק קלפים אחרי הארוחה, ערב הקרנת סרט ופופקורן. הסביר לילדים שמדובר במסורת חדשה ושהם מוזמנים להעלות רעיונות מקוריים לאופן שבו הם מעוניינים לבלות זמן זה. המטרה היא לחזק את תחושת ה"ביחד" ולייצר עוגן משפחתי חזק למעבר.
ולבסוף, כלל שישי ואולי הכי חשוב: שמשו דוגמא אישית. הדגימו לילדים איך אתם עושים את הדברים שאתם מצפים מהם לעשות. אם זה להכיר אנשים חדשים, או להתנסות בדברים שלא התנסיתם בהם עד כה. לפתע תבחינו כמה זה לא פשוט, אך יחד עם זאת תהיו שותפים לעשייה מבחינתם. אף אתם תצאו מחוזקים.
Be the change you want to see in your children
ליזי פורת בת 44, נשואה + 3 מרעננה עד כה, עברה ארבעה רי-לוקשיינים בחייה.
פורת הקימה את "עוברים ושבים"- משרד לתהליכי אימון להתאקלמות בריאה של משפחות ברי-לוקיישן. המשרד הוקם מתוך הכרת הצרכים הספציפיים שהתאקלמות דורשת, ורצון עמוק לעזור להורים ובעיקר לאימהות להוביל את ילדיהם להשתלב בצורה המיטבית במדינתם החדשה.
לקבלת טיפים מוזמנים לעמוד של עוברים ושבים:
https://www.facebook.com/ovrimshavim/?fref=ts
ליזי פורת 0543150022
