לאן נעלמים החרקים בחורף? מחקר חדש שהתפרסם בכתב העת המדעי הנחשב Science מצא כי החרקים המעופפים נודדים בהתאם לעונות השנה, בנדידה שהיא המשמעותית ביותר הקיימת כיום, גדולה במסתה כמעט פי 8 מזו של הציפורים שנודדות מאנגליה לאפריקה. "לנדידה של כ- 3.5 טריליון חרקים, שהביומסה שלהם גדולה יותר מ-7 פעמים מסת הציפורים הנודדות מאנגליה לאפריקה יש משמעות אקולוגית מאוד גדולה. הרגישות הגדולה של החרקים לשינויי האקלים עלולה לגרום לשינויים משמעותיים בגודלה של אוכלוסיית החרקים הנודדים, מה שעלול לגרום לשינויים סביבתיים משמעותיים", אומר ד"ר ניר ספיר מהחוג לביולוגיה אבולוציונית וסביבתית באוניברסיטת חיפה שהיה אחד מכותבי המחקר.
על אף העובדה שאוכלוסיות החרקים המעופפים היא אחת הגדולות בכדור הארץ, עד היום טרם נערך מחקר כמותי מקיף על התופעה של נדידת החרקים. החוקרים שיערו שאוכלוסיות רבות של חרקים נודדות, אולם לא היה ידוע מי נודד ומי לא, מתי נודדים, מה היקף הנדידה וכד'. מחקר בינלאומי רחב היקף, שכלל חוקרים מאוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת ננג'ינג, אוניברסיטת אקסטר, האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת גרינוויץ' ומכון רותהמסטד, משנה כעת את התמונה הזו. בכדי לאסוף את הנתונים הוקמו לפני כ-15 שנים מכ"מים בדרום אנגליה, שכיסו שטח של 70,000 קמ"ר, שמדדו את משקל החרקים, כיוון התעופה שלהם, גובה התעופה וכד'. עבור חרקים קטנים במיוחד, שמשקלם קטן מ-10 מ"ג ואינם נקלטים במכ"ם, הוצבו רשתות מיוחדות שתפסו אותם באוויר. בסך הכל נאספו נתונים בין השנים 2000-2009 עבור חרקים שעפים מעל לגובה של 150 מטרים – דווקא המעופפים המוכרים לנו יותר, כמו יתושים, זבובי בית או דבורי דבש עפים מתחת לגובה זה, ולכן לא נכללו במחקר, אולם מדובר במיעוט בקרב אוכלוסיות החרקים.
הממצאים הראו בבירור כי בסתיו קיימת תנועה של אוכלוסיות חרקים אלה דרומה, ובאביב ישנה תנועה צפונה. היקף התופעה הפתיע גם את החוקרים: כ- 3.5 טריליון חרקים, שיצרו ביומסה של 3,200 טון, שנדדו בכל עונה. המחקר לא בדק את נקודות המוצא והיעד של כל אוכלוסיית חרקים, אולם החוקרים סבורים שהנדידה הזאת מתרחשת לפחות למרחק של כמה מאות קילומטרים ואולי אף הרבה יותר. "מכיוון שיש עדויות לכך שהנדידה הזו מתרחשת גם מעל הים, ומכיוון שבריטניה היא אי, הרי שהחרקים היו צריכים להגיע אליה מהיבשת באביב ולפחות חלק מהם גם צריכים להגיע ליבשת גם בסתיו", מסביר ד"ר ספיר.
ממצא נוסף, ומפתיע לא פחות, שעלה מניתוח הנתונים הוא שהחרקים נעזרים ברוח על מנת להגיע ליעדם ובוחרים "לתפוס טרמפ" על רוחות ספציפיות. החרקים ניצלו את הרוחות הדרומיות באביב ואת הרוחות הצפוניות בסתיו. "הם ממש בחרו את הכיוון אליו רצו להגיע. הופתענו לראות שהחרקים השתמשו בצורה מודעת ביכולות ניווט כדי להגיע למיקומן של הרוחות", אמר ד"ר ספיר. החרקים הגדולים יותר אף שילבו את מהירות התעופה הטבעית שלהם עם מהירות הרוח והגיעו למהירות של עד 58 ק"מ בשעה בעונות הנדידה.
לממצאים אלה יש השלכות על מערכות אקולוגיות רבות ואפילו על חיי היום יום שלנו. גופם של חרקים לרוב מכיל 10% חנקן ו- 1% זרחן, מה שהופך אותם למדשנים מעולים עבור צמחים ויבולים, ואוכל מזין עבור אוכלי חרקים כגון ציפורים, עטלפים ועוד. בנוסף, החרקים מאביקים, מדבירים, מעבירים מחלות וטפילים ועוד. "מסה כל כך גדולה של חומר ביולוגי היא בעלת משמעות אדירה לתפקוד מערכות אקולוגיות מגוונות על פני אזורים נרחבים על פני כדור הארץ ולעוד היבטים בחיי היום יום שלנו. מחזורים של חנקן וזרחן בטבע הם מאוד משמעותיים, בעיקר משום שהם מהווים רכיב מוגבל בכמותו בשרשרת המזון והתנועה המאסיבית הזו של החרקים משנעת את החומרים החיוניים האלו על פני מרחקים עצומים", מסביר ד"ר ספיר.
לאור ההשלכות המשמעותיות של נדידת החרקים, עולה חשיבתו של ממצא נוסף שגילו החוקרים: קיימת שונות בביומסה של החרקים בין השנים השונות – לעיתים עד להבדלים של כ–200 טון. הם מסבירים אותה בכך שבקיצים חמים יותר נולדים יותר חרקים, ולכן הכמות שתנדוד היא גדולה יותר – ובהתאמה, בקיצים קרים יותר נולדו פחות חרקים ולכן הביומסה קטנה אולם. מהעובדה שבעקבות שינויי האקלים כדור הארץ הולך ומתחמם ניתן להניח בוודאות רבה שגם מספר החרקים יילך ויגדל בצורה משמעותית. "לא ידוע עדיין אם החרקים כולם מתרבים יותר או שסוג אחד מתרבה יותר, ומכיוון שיש חרקים שההתרבות שלהם עלולה להזיק ואילו אחרים יכולים דווקא להועיל – מוקדם לומר האם השינוי הזה מסוכן או אולי דווקא מבורך. אולם מה שבטוח הוא שמדובר בנדידה היבשתית הגדולה והמשפיעה ביותר שאנו מכירים עד כה ולכן עלינו להתחיל ולעקוב אחריה בתשומת לב רבה", סיכם ד"ר ספיר.
