ההחלטה על הקמת עמונה לפני כמעט עשרים שנה היתה חלק מתכנית ההתנחלות הגדולה שמטרתה ישוב מקסימום יהודים בגדה תוך דחיקת מקסימום פלשתינים מאדמותיהם.
בשנים האחרונות התגבשה קואליצייה בינלאומית כולל מוסדות משפט בינלאומיים שעסקו באורח שבו הוקמו ההתנחלויות הוחלט לקיים מעקב קבוע תוך נקיטת עמדה באשר למה שהוגדר כגזל אדמות פרטיות. עניין אדמות המדינה עדיין נשאר תלוי כיון שהכיבוש לא הוכר ולכן אדמות מדינה אמורות להיות חלק מהמדינה הפלשתינית. בית המשפט הישראלי מיישר קו עם המשפט הבינלאומי ולכן ברקע שבו מונחות לפניו הוכחות לבעלות פלשתינית פרטית על אדמה כלשהי, בג"צ מורה לפנותה כמו במקרה מיגרון שפונתה חרף הבטחות חגיגיות של כשישים חברי כנסת שנשבעו במגרון שמגרון לא תפונה.
המאבק על עמונה הוא מאבק על הובלת הימין. בגדה יש כאלף ושלוש מאות בתים שהוקמו על אדמה פרטית, כולל בעופרה הסמוכה. תקדים עמונה אמור לעות צדק עם כל אותם בתים כלומר לפנותם וזהו המבחן הגדול של ממשלת הימין, כלומר מאבק בתוך הממשלה בין נתניהו והבית היהודי.
הצבעתם של שרי הליכוד עם הבית היהודי כנגד בקשת נתניהו לקבל פסק זמן כדי לטפל בחוק הסדרה כלשהו (הפרטים שפורסמו חסרי היתכנות) מאותת על משבר פוליטי מחד ומשבר זהות מאידך.
מכאן ועד ה 25 בדצמבר יתנהל המאבק האמיתי בין ראש הממשלה לבין שריו שלו ובין הליכוד והבית היהודי. הימין אמור להיקרע אידיאלוגית, השמאל אמור להיקרע מצחוק אבל צוחק מי שצוחק אחרון. תכניתה של שרת המשפטים לעקוף את בג"צ עשויה לזכות בתמיכת נתניהו ומכאן ואילך הכדור עובר למגרש של הגדולים, דהיינו המוסדות המשפטיים הבינלאומיים.
