הצעת החוק מבקשת לחדש בישראל מבנה חוקתי שבו לאזרחי ישראל הערבים תינתן זכות וטו כקולקטיב לאומי ביחס להחלטות מוסדות המדינה.
לא בכדי, גם בפסקת ההגבלה האופיינית לחוקי היסוד הקיימים מבקשים מציעי הצעת החוק הזו להכניס שינוי דרמטי. בעוד שבחוק יסוד כבוד האדם וחירותו כתב המחוקק שחוקים הפוגעים בזכויות לצורך תכלית ראויה צריכים להלום את ערכיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, בהצעה הנוכחית פסקת ההגבלה מדברת על מדינה דמוקרטית ומשמיטה באופן בוטה את זהותה של ישראל כמדינה יהודית.
בן גוריון היה מתהפך בקברו. חבריי מציעי הצעת החוק: התבלבלתם. לא יקום ולא יהיה.
במישור ההגדרה העצמית הלאומית מדינת ישראל היא מדינתו האחת והיחידה של העם היהודי. זכויות לאומיות ערביות יש בקרב מדינות ערב שכנותינו. מי שמעוניין לממש זכות לאומית ערבית, מוזמן לעבור אליהן. אני רק לא מבטיחה שימשיך להתפנק בתנאים שהוא מקבל בווילה שלנו.
אני מבקשת לחתום בדבריו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר שמעון אגרנט בפסק דין ירדור, מי שהיה אבי זכויות האדם בישראל ובאותה נשימה הכיר היטב בחשיבות זהותה של ישראל כמדינה יהודית: "לא יכול להיות ספק בדבר - וכך מלמדים ברורות הדברים שהוצהרו בשעתו בהכרזה על הקמת המדינה - כי לא זו בלבד שישראל היא מדינה ריבונית, עצמאית, השוחרת חופש ומאופיינת על ידי משטר של שלטון העם, אלא גם שהיא הוקמה "כמדינה יהודית בארץ ישראל", כי האקט של הקמתה נעשה בראש וראשונה בתוקף "זכותו הטבעית וההיסטורית של העם היהודי לחיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית, וכי היה בו באקט זה משום הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל".
