הפרשה התחילה בשנת 2014, כאשר ירושלמי פרסם בפייסבוק מחאות נגד בעלי הון המנצלים עובדים וזורקים אנשים מבתיהם, וקרא למהפכה סוציאליסטית בישראל, כחלק ממהפכה במזרח התיכון ובעולם כולו. בכמה מן הפרסומים כתב ירושלמי כי על בעלי ההון לחדול מניצול העובדים כי אחרת "דבר לא יציל אותם מזעם-ההמונים הסובלים".
כמו כן, בחלק מפרסומיו נקב ירושלמי בשמות של בעלי הון אשר מעשיהם נחשבו בעיניו כראויים במיוחד לגינוי, ביניהם איל ההון יצחק תשובה. ירושלמי גם שיגר את המסרים המהפכניים שלו לכתובות המייל הישירות של חברות גדולות בישראל.
בעקבות פעולותיו אלה של ירושלמי הגיש קב"ט חברת "דלק" בבעלותו של יצחק תשובה תלונה נגדו במשטרה, וזאת בטענה כי ירושלמי "מאיים על חיי בעל החברה". בהמשך לכך פתחה המשטרה בחקירה, אשר במשך כשנה התקיימה כחקירה סמויה. במשך תקופה זאת עקבו בלשי משטרה בדקדקנות אחר כל מה שהתפרסם בשני עמודי הפייסבוק של ירושלמי.
בחודש מרס 2015 פנתה המשטרה אל בית משפט השלום בראשון לציון לבקש צו חיפוש. מצוידים בצו זה הגיעו בחודש מרץ 2015 שוטרים אל ביתו של ירושלמי בארר שבע, החרימו את המחשב האישי שלו (שעדיין נמצא בידי המשטרה) ולקחו אותו לחקירה במשרדי לה"ב 433 בלוד שבסופה הוא שוחרר בתנאים מגבילים.
זה היה מעצרו השני של ירושלמי בתוך כמה חודשים. קדם לו מעצר בידי יחידת-הבילוש של משטרת באר-שבע, בראשית אוגוסט 2014 , במהלך "צוק איתן". במקרה זה נחקר ירושלמי על פרסום בו קרא לחיילים לחדול מלהרוג נשים וילדים פלסטינים ובמקום זאת להאבק נגד הממשלה ובעלי-ההון ששולטים במדינה.
בעקבות החקירות והמעצרים נמסר לירושלמי כי נפתח נגדו תיק לפי סעיף-100 של חוק-העונשין בחשד של "הסתה לאלימות וטרור". כעבור מספר חודשים הועבר התיק שלו לפרקליטות מחוז-הדרום לקראת האפשרותשל הגשת כתב אישום, ונמסר לו כי לפי החוק יש לו זכות להגיש תוך 30 יום בקשה מנומקת להימנע מהגשת כתב אישום. האגודה לזכויות האזרח בישראל הביעה נכונות לעזור לירושלמי בניסוח הבקשה – אך ירושלמי החליט ביוזמתו האישית לותר על הזכות הזאת.
"הודיתי לאנשי האגודה על נכונותם לעזור לי, אך אני הרגשתי שזה לא ממש יאה למהפכן לבוא ולהתחנן בפני השלטונות שלא יגישו נגדו כתב אישום. אילו היו מגישים כתב אישום הייתי מביע את דעותי בגאווה גם באולם בית המשפט, ואם בית המשפט היה מרשיע אותי הייתי נושא בגאווה בכל עונש שהיה נגזר עלי".
בפועל, כאמור, המשטרה שגרה אל ירושלמי מכתב ובו נמסר על "הפסקת החקירה בשלב זה", על סגירת התיק, על החלטה שלא להעמיד אותו לדין ועל אי מציאת ראיות להאשמות החמורות שהוטחו בו בשלבים הקודמים ("הסתה לאלימות וטרור").
"יש לי הרגשה שהם חששו מן הפרסום התקשורתי הרב שהמשפט הזה היה יכול לקבל" אומר ירושלמי. "לא רק שהעמדה לדין לא היתה בולמת אותי ולא היתה מפסיקה את הפעילות שלי. בדיוק להיפך – זה דווקא היה מחזק את העמדה הציבורית שלי ואת היכולת שלי להביע דעות מהפכניות. ההחלטה לסגור את התיק ולא להעמיד אותי לדין מהווה עוד ניצחון קטן אך חשוב בדרך לניצחון במאבק הכולל נגד שלטון-ההון במדינה".
כאמור, למרות ההודעה על אי העמדתו לדין, המשטרה עדיין מחזיקה במחשב שהוחרם מירושלמי. "למעשה, כבר יש לי מחשב חלופי שקיבלתי מידידים פוליטיים שהביעו סולידריות איתי מיד אחרי ההחרמה. אבל אין למשטרה שום זכות ושום תירוץ להמשיך להחזיק במחשב שלי" אומר ירושלמי.
