עדויות פלסטינים בכנס ראשון מסוגו בכנסת, על שטחיC בגדה המערבית: "הממשלה דוחפת את הפלסטינים החוצה, במטרה לספח את השטחים ולמנוע את פתרון שתי המדינות"

ח"כ איימן עודה (חד"ש, יו"ר הרשימה המשותפת)
ח"כ איימן עודה (חד"ש, יו"ר הרשימה המשותפת)

כנס ראשון מסוגו נערך היום בכנסת, תחת הכותרת "מגרשים ומספחים: מה קורה בשטחי C?", בהשתתפות נציגים של קהילות פלסטיניות, דיפלומטים זרים, וכן נציגי ארגוני זכויות האדם: בצלם, יש דין, שלום עכשיו, מחסום ווטש, האגודה לזכויות האזרח, לוחמים לשלום ורבנים לזכויות אדם. בכנס – שהתקיים ביוזמת ח"כ דב חנין (חד"ש, הרשימה המשותפת), ח"כ איימן עודה (חד"ש, יו"ר הרשימה המשותפת), ח"כ קסניה סבטלובה (התנועה, המחנה הציוני) וח"כ מיכל רוזין (מרצ) – הוצגו נתונים חדשים על מציאות החיים בשטחי C, וכן נתונים מעודכנים על העלייה המשמעותית בשיעור הריסות הבתים הפלסטינים.

בפתח הכנס, אמר ח"כ דב חנין כי "הכנסת מאוד ממעטת לעסוק במה שקורה בשטחים הכבושים, אבל אי אפשר להתעלם מהפיל שנמצא במרכז החדר, ולא לקיים בנושא זה דיונים רציניים ומעמיקים. מטרת הכנס הזה היא לעסוק בדרמה הגדולה של שטחי סי, שהם מרבית שטחי הגדה המערבית. זו דרמה משום שבששת החודשים הראשונים של 2016, ישראל הרסה שם יותר בתים מאשר בכל העשור שלפני כן. מדובר על מצוקה אנושית, על קהילות שסובלות שוב ושוב מחורבן ומהרס, על פגיעה במיכלי מים ובלוחות סולאריים. כל המהלכים האלה לא קורים בטעות. אם מצרפים את כל הפרטים הדרמטיים שנפרשים בפנינו, מתגלה מדיניות מגובשת שמטרתה לשנות את הסטטוס-קוו הפוליטי, לגרום לאוכלוסייה הפלסטינית לעזוב את השטחים בהם הם חיים, ולספח חלק משטחי סי לישראל - ובכך למנוע פתרון של שתי מדינות. לכן, זו לא רק שאלה של זכויות אדם, אלא שאלה פוליטית מן המדרגה הראשונה".

ח"כ מיכל רוזין: "מדיניות ישראל באזור היא בבחינת 'הרצחת וגם ירשת': דחיקה עקבית ונישול של האוכלוסייה הפלסטינית המקומית באמצעות הריסות בתים, איסור בנייה פלסטינית וקביעת עובדות בשטח בהרחבת מפעל ההתנחלויות, כל זאת בניסיון לטרפד את ההיתכנות של פתרון שתי המדינות, ולפעול לסיפוח השטח על ידי מדינת ישראל. זו חבלה מכוונת בעתיד המדינה וביכולת להגיע להסכם שלום באזור".

ח"כ קסניה סבטלובה: "השתתפתי לאחרונה בדיון בוועדת החוץ-והביטחון שכותרתו הייתה 'בנייה בלתי חוקית פלסטינית בשטחי סי', וזהו אבסורד. לא ייתכן שבניה פלסטינית בשטחי סי תהיה 'בלתי חוקית' ובנייה בהתנחלויות תהיה חוקית, כאשר זו האחרונה קוברת את חזון שתי המדינות. ראש הממשלה חוזר בפומבי על מחויבותו לפתרון שתי המדינות, אך מילים לחוד ומעשים לחוד: בפועל הוא יוצר את התשתית למדינה דו לאומית. המשך מדיניות המתירה בניית התנחלויות בשטח C, אך לא מאפשרת לפלסטינים לבנות זו לא רק פגיעה בבני אדם - זהו אקט אנטי ציוני, שלא יותיר אפשרות להפרדות מהפלסטינים. אנו צריכים לעשות כל דבר כדי לעצור זאת - למען מדינת ישראל שהאינטרס העליון שלה הוא פתרון הסכסוך על בסיס שתי מדינות לשני עמים", סיכמה סבטלובה.

ח"כ איימן עודה: "למרות שבחודשים האחרונים יש יותר ויותר כנסים בבית הזה שקוראים לסיפוח בפועל של הגדה המערבית, אנחנו יודעים היטב שלישראל הכי נוח להמשיך להחזיק את השטחים במין מצב ביניים בשטח האפור. מצד אחד להשתלט על עוד ועוד שטחים ולהעביר אותם למתנחלים, לדחוק את האוכלוסייה הפלסטינית לתוך הערים ומחנות הפליטים, ומנגד לשלם מס שפתיים לקהילה הבינלאומית בדיבור ובנאומים חסרי כל כוונה אמתית על מחויבות לפתרון שתי המדינות.

המדיניות של ממשלת ישראל ברורה: התעמרות ופגיעה באוכלוסייה האזרחית שמטרתה לגרש את הפלסטינים משטחיסי, שמהווים את רוב שטחי הגדה המערבית, ובעצם למנוע על ידי קביעת עובדות בשטח כל אפשרות להקמת מדינה פלסטינית. בחודש הרמדאן האחרון ההתעמרות הגיעה לשיא חדש, כאשר הופסק זרם המים לקהילות פלסטיניות רבות שהיו צריכות להתמודד עם הצום בשיא החום, כאשר אין להם אפילו מים זורמים.

ממשלת ישראל מנסה להביא את האוכלוסייה הפלסטינית בשטחים הכבושים לידי ייאוש, ולגרום לעוד ועוד אנשים, במיוחד צעירים, לעזוב את השטחים וללכת לחפש את גורלם במקומות אחרים. אבל מה שישראל לא מבינה היא שזוהי מולדתנו, אנחנו הפלסטינים בני המקום ולא מתכננים ללכת לשום מקום. המאבק העממי האזרחי בכיבוש ימשך עד להקמת מדינה פלסטינית.אך חשוב במיוחד בפורם הזה לזכור שהקמת מדינה פלסטינית הוא אינטרס לא רק של הפלסטינים בשטחים הכבושים, אלא של כל אדם חפץ חיים ושלום החי כאן. זהו האינטרס המשותף של שני בני העמים, אינטרס שממשלת ישראל עושה ככל יכולה על מנת להחריב את עצם האפשרות שיום אחד נצליח להגשים אותו".

שגריר האיחוד האירופי, לארס אנדרסן, אמר בכנס כי "האיחוד האירופי מחויב לפתרון שתי המדינות, וכן מחויב למתן סיוע הומניטרי לפלסטינים בגדה המערבית. הסיוע האירופי ניתן במקרים בהם ישראל לא ממלאת את מחויבויותיה ככוח הכובש, דוגמת - הגנה על הזכות לבריאות, לחינוך, לקורת גג, ושאר זכויות האדם. האיחוד האירופי מצפה מישראל למלא ביחס לאוכלוסייה הפלסטינית בשטחי סי את הנורמות המתחייבות מהאמנות הבינלאומיות.

ישראל הורסת מבנים ופרויקטים שנבנו בתמיכת האיחוד האירופי בשטחי סי, בטענה שהם נבנו 'ללא אישור'. אולם המציאות היא שזה כמעט בלתי אפשרי עבור פלסטינים להשיג אישורי בנייה בשטחי סי. למעשה, ב-2014 ניתן רק אישור בנייה אחד, וב-2015 - אף לא אישור אחד. במקביל, אוכלוסיית המתנחלים גדלה מדי שנה. כ-70% משטחי סי נתפסה באופן חד-צדדי בידי ישראל, בעיקר באמצעות הכללתם בשטחי השיפוט של הרשויות המקומיות של המתנחלים. שטחים אלה הפכו סגורים בפני הפלסטינים. במהלך ששת החודשים הראשונים של 2016, כ-91 מבנים שנבנו בתמיכת האיחוד האירופי נהרסו. ב-2015 כולה - עמד מספר זה על כ-70 מבנים.

האיחוד האירופי ממשיך לקיים דיאלוג עם ישראל בדרכים שונות, והמצב היה משתפר בהרבה לו ישראל הייתה מעניקה אישורי בנייה בשטחי סי, כמתחייב מהחוק הבינלאומי ומהסכמי אוסלו. אולם בסופו של דבר, מה שנדרש הוא חידוש המשא-ומתן לקראת הקמת שתי מדינות".

נטלי גרוב, נציגת האו"ם: "לישראל, כמדינה הכובשת, יש מחויבות כלפי הפלסטינים שחיים בשטחי סי, אשר להם יש מעמד של אוכלוסייה מוגנת. אחד מתפקידי האו"ם הוא לוודא כי מעמד זה נשמר, לרבות הזכות לסיוע הומניטרי.

מדיניותה של ישראל מובילה למציאות הומניטרית קשה: היעדר נגישות למזון, מחסור בקורת גג, גישה חלקית לשירותי בריאות וחינוך או למים נקיים. מחצית מהקהילות בשטחי סי נעדרות שירותי בריאות בסיסיים, ונעזרים במרפאות ניידות. קהילות רבות לא מחוברות למים או לחשמל. ישראל לא עומדת במחויבותיה הבסיסיות, ולכן - הקהילה הבינלאומית נכנסת לתמונה. האו״ם מודאג במיוחד מסכנת הטרנספר הכפוי המרחפת מעל חלק מהפלסטינים, למשל התושבים הבדואים בדרום הגדה המערבית.

ישראל יוצרת מצוקות הומניטריות, במקום לפתור אותן. כשהקהילה הבינלאומית מנסה להתערב ולסייע בהתמודדות עם המצוקות - ישראל מערימה מכשולים בפניה. המדיניות הזו מעמיקה את המצוקות ההומניטריות, מייצרת סכנה של טרנספר, גורמת למתח בין ישראל לבין הדין הבינלאומי, ומגבירה את החשש שישראל אינה מעוניינת בפתרון מדיני".

חגי אלעד, מנכ״ל בצלם: "רק במחצית הראשונה של 2016, ישראל הרסה יותר מאשר בכל 2015. למעשה, אלא אם תהיה הפסקה מיידית ומוחלטת של כל ההריסות - אם זה לא יקרה, אז שנה זו הולכת להיות שנת שיא בהריסות. זה החידוש היחיד של הממשלה הנוכחית, שלא המציאה שום דבר - אלא רק מגבירה את הקצב.

הרגע של הריסת הבית לא ממצה את מדיניות הנישול, כי הוא לא ממצה את השנים שקדמו לו - פחד מהריסה שאולי תגיע מחר ואולי לא, היעדר חיבור למים ולתנאים בסיסיים אחרים. אני מבקש מכולנו לדמיין איך זה נראה לגדל משפחה בתנאים אלה. אנחנו מדברים על הריסות הבתים בשטחי סי, שמהווים 60% מהגדה המערבית. אבל לאמיתו של דבר, מה שישראל עושה בשטחי סי משפיע על כלל הגדה המערבית, משום שמי שמונע שם פיתוח ועסוק כל העת בנישול הפלסטינים - שולט למעשה בפלסטינים כולם".

חגית עופרן, מרכזת פרויקט מעקב התנחלויות ב-"שלום עכשיו": ״שטחי סי נקבעו במסגרת הסכם ביניים בשנת 1995, והיו אמורים להיות מוגדרים באופן זמני, עד להסדר קבע. מסתבר, שבימי ממשלת רבין הוכנה תכנית שכותרתה ׳שימור איזור סי׳. עיקריה: שכל עוד לא נעשה הסדר קבע, למנוע מהפלסטינים לקבוע עובדות שישפיעו על המצב בשטח. במסגרת התכנית הורחבו שטחי השיפוט של ההתנחלויות, נסללו כבישים עוקפים רבים, וגם תשתיות אחרות - דוגמת מאגרי מים - שחיזקו את השליטה הישראלית בשטחים אלה. היום פורסמו מכרזים ל-323 יחידות דיור בירושלים המזרחית, ואתמול בלילה נהרסו עשרות בתים בשכונות הפלסטיניות שבמזרח העיר, דוגמת עיסאוויה וקלנדיה. אלה שני צדדים של אותה המדיניות: מצד אחד, להגדיל את השליטה הישראלית, ומן הצד השני - לנשל ולהגביל את הנוכחות הפלסטינית.

כמי שמאמינה שבשטחים אלה צריכה לקום מדינה פלסטינית, בצד מדינת ישראל, אני תוהה: מה האינטרס הישראלי בהריסת האוהלים, הבתים והסככות של אנשים שחיים גם כך בתנאים קשים מאוד? והתשובה היא: זה לא משרת אינטרס ישראלי, אלא משרת אינטרס התנחלותי, שנועד להביא למצב בו לא יהיה ניתן להגיע לפתרון של שתי מדינות".

העיתונאית עמירה הס, "הארץ": "כשהתחלתי, כבר לפני עשרים שנה, לראיין פלסטינים שבתיהם נהרסו, הם סיפרו לי שהם שאלו את החיילים: ׳לאן נלך?׳, וקיבלו את התשובה: ׳לשטחי איי׳. פיתחנו כולנו מנטליות קולקטיבית של סוהרים, משום ששטחי סי מורכבים ממובלעות סגורות, דמויות תאי כלא, נעדרות מרחב וחופש תנועה".

בכנס השתתפו גם תושבים פלסטינים החיים בשטחי סי, שכניסתם לשטח ישראל לשם השתתפות בכנס כמעט ונמנעה, בשל הסחבת בה נקט הצבא במתן האישורים.

ריזק אבו נאצר, יו״ר ארגון החקלאים באזור סלפית: "אני מגיע מדיר איסתיא, מדרום לשכם. זהו אזור בו יש 17 מאגרי מים טבעיים, ומפורסם בזכות הגידולים החקלאיים והפרדסים שלו. בשנת 1982 הגדירה ישראל חלק גדול מהשטח באזור כ-׳שמורת טבע׳, עליו אסור לבנות. מיד לאחר מכן, הקימה ישראל - ממש באותו שטח - לא פחות משבע התנחלויות חדשות. אחת ההתנחלויות, קרני שומרון, הוקמה בתחילה בנימוקי ׳ביטחון׳, אולם במהרה התברר שהסיבות היו פוליטיות. ממספר מועט של תושבים, היישוב צמח לאלפי בתים, בהם חיים כיום עשרות אלפי מתנחלים".

סמי צאדק, ראש הכפר עקבה בגדה המערבית: ״אני נכה, ונפגעתי מכדורי חיילים בשנת 1971, כשהייתי בן 16. מאז החלטתי לפעול למען שלום, כדי להיטיב את החיים בארץ. אני לא רוצה שאף אחד, לא יהודי ולא פלסטיני, לא יימצא עצמו יושב בכיסא גלגלים כמוני. למרות שפנינו לשלום, 95% מהבתים בכפר מאוימים בהריסה. חלק גדול מהשירותים שהכפר הזה יכול היה לקבל, דוגמת חשמל ומים, נמנעים מאיתנו. קיבלנו תרומה מארגון יוניס״ף, לשיפור תשתיות המים שלנו, אולם הצבא איים בהריסת התשתיות שנבנו. גם גן הילדים שלנו, מסגד הכפר, ומרפאת הכפר - מאוימים כולם בהריסה״.

ביאן טביב, מהכפר עזבת טביב שליד קלקיליה: "אני נולדתי לתוך הכיבוש. אני כמעט בן 50, וגילי כמעט כגילו של הכיבוש. נפצעתי מידי חיילים כשהייתי בן 10, ואחי - שהיה בן 9 - נהרג. אנחנו לא רוצים להוריש לבנים ולבנות שלנו את המציאות הזו. אנחנו מאמינים בפתרון אחר, בפתרון של שלום, ורוצים לפעול למענו. בעוד הכיבוש מעמיק, הרי שכוחות השלום בצד הישראלי - הולכים ומתמעטים. כשיזמנו הפגנה בלתי-אלימה בכפר, נגד כביש למתנחלים שנסלל על אדמותינו, הגיעו 50 פלסטינים ו-20 פעילי שלום ישראלים. הצבא הגיב בגז מדמיע ובירי כדורי מתכת מצופים גומי. גם המפגינים הפלסטינים וגם המפגינים הישראלים נפגעו ונעצרו".

קסב שעוב, מהכפר רמאדין: "אני גר בין ההתנחלות אלפי מנשה לבין הקו הירוק. הבעיות שלנו התחילו לפני עשר שנים, כשהוקמה גדר ההפרדה. בכל פעם שאני נכנס או יוצא מהכפר שלי, אני מרגיש כאילו אני נמצא במעבר גבול בשדה תעופה, עם בדיקות פולשניות. לפעמים, כשהילדים שלנו הולכים לבית הספר בבוקר - הם נאלצים להמתין שעות במחסום, לעמוד בשמש, והתיקים שלהם נבדקים. נאלצנו להקים בית ספר באוהלים, בתוך הכפר, ושיעור הנשירה הוא גדול. הבת שלי היא בת 9 וסובלת מהשפלות של חיילים במחסום, ולכן - אני בכלל לא שולח אותה לבית הספר. המטרה של החיילים היא אחת: שאני אעזוב את המקום הזה. לכל הבתים בכפר יש או צווי הריסה או צווי הפסקת עבודה. כשיש לנו שמחות בכפר, למשל - חתונות, אין אפשרות לקרובי משפחה שלנו ממקומות אחרים בגדה להגיע אלינו כדי לחגוג. היו תקופות שהחיילים היו שוקלים כמה עגבניות או כמה עופות אנחנו מעבירים במחסום, מודיעים לנו שאנחנו מעבירים יותר מדי מזון, ואז מחרימים ומשליכים לפח".

עו״ד תמר פלדמן, מנהלת המחלקה לזכויות אדם בשטחים הכבושים, באגודה לזכויות האזרח: "יש אינספור דרכים, בתחפושות חוקיות שונות, שמטרתן להצדיק הריסות ונישול. בשטחים כולם, ובשטחי סי בפרט, יש שתי מערכות חוק: האחת לפלסטינים, והשנייה ליהודים שמתגוררים שם. שתי מערכות החוק האלה מאפשרות למינהל האזרחי לא לתכנן ולא להכיר בכפרים שלעיתים קיימים למעלה ממאה שנים. המשטר החוקתי הזה מאפשר להכריז על כפרים מיושבים כעל ׳שטחי אש׳, במטרה לפנות את התושבים, תוך סיכון חייהם".

לקראת תום הכנס, השתתף בדיון גם ח"כ יהודה גליק (ליכוד), שנכח בכנס מראשיתו: "האמת היא שנדמה לי שיותר חשוב שדווקא חברי כנסת מהמפלגה שלי יגיעו לכנס כזה וישמעו את העדויות. באתי לפה בעיקר כדי להקשיב. אני כן מאמין, באמונה שלמה, במפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון. חלק גדול מהבעיות שהועלו פה ייפתרו לאחר שהחוק היהודי יוחל על כל יהודה ושומרון, ולהעניק זכויות ואדם ואזרח מלאות. אבל לא ניתן לעשות את זה בלי שתהיה התנהלות מוסרית. מאוד מצערים אותי חלק מהדברים ששמעתי. דווקא כמי שחושב שמפעל ההתנחלות הוא צודק ומוסרי - אם אנחנו לא נקפיד על עקרונות המוסר, אנחנו בבעיה גדולה מאוד. אני רשמתי לעצמי לא מעט שאלות שאני רוצה לשאול את עצמי".

BLOG COMMENTS POWERED BY DISQUS